לאון-נחום
מספר הודעות : 470
Join date : 30.10.14
 | | נושא: סיכום משיעור בוקר חלק א' 09.10.2015 (תפלת רבים) 33 דקות Fri Oct 09, 2015 8:54 am | |
| אני רק רוצה להוסיף ,מה זה עניין התפילה ? כתוב ,אלוואי ,שיתפלל כל היום , שעניין תפילה זה הכי גדול וגבוהה , שאין משיגים שום דבר ,אלא ,בכוח התפילה . אנחנו לומדים ,לפי חכמת הקבלה , שתפילה היא לא רק מה שאנחנו קוראים בסידור ( שלוש פעמים ביום ובעוד כל מני הזדמנויות ) ,אלא ,תפילה נקראת העלאת חסרון . לומדים ,שבורא ברא רצון לקבל , הרצון לקבל עבר שינוי בזה ,שנשבר , התחלק להרבה חלקים , כל החלק קיבל עביות , דחיה מחלקים אחרים ולכן ,אמנם שהמטרה היא לאסוף כל החלקים האלו בחזרה , שזה נקרא תיקון של נשמת האדם הראשון , אבל ,התיקון הזה משיגים במשך הרבה זמן וזו היא העבודה שלנו , לכן ,אנחנו נקראים בני אדם , שעלינו לתקן אותו הכלי , שנשבר . והכלי הזה נקרא נשמת אדם הראשון . מתקנים אותו ע"י כוח העליון ,שנקרא תורה , כמו שכתוב "בראתי יצר הרע …" נקרא רצון ,שהתגלה בחטאה עץ הדעת , שלא רוצים לתהחבר יותר בחזרה , יצר הרע זה ,מה שמפריע לנו לחיבור ( גם אצלנו , בחיים שלנו ) ,מה שמתנגד ל " ואהבת רעך כמוך " ולכן ,נתנה תורה , ברית ,מה למדנו , ערבות ,שאנחנו צריכים לקיים , כדי שאנחנו שוב נוכל בלב ונפש להתחבר ,כמו שהיה ברצון אחד של האדם הראשון וזו היא המטרה שלנו. נעשה את זה ע"י מאור המחזיר למוטב , כמו שכתוב "בראתי יצר רע , בראתי תורת תבלין " ,כאשר תורה היא מיועדת רק כדי לתקן את היצר " כי מאור שבה מחזירו למוטב " . אנחנו לומדים מחכמת הקבלה ,שרצון שבורא ברא , בראתי יצר רע , הוא התחלק ל "תרי"ג" חלקים ,שסה"כ הם חלקי נשמה השבורה , נשמה אחת ובכל אחד מאיתנו יש חלק מאותה נשמה , לכן ,אנחנו נקראים בני אדם ( בנים של אותו האדם ) ועבודה שלנו היא ע"י אמצעי ,שנקרא תורה בראתי תורת תבלין , היא סה"כ תבלין , שמתקן את היצר הרע . אנחנו צריכים להשתמש ב"תרי"ג" אורות בשביל לתקן "תרי"ג" חלקים של הרצון לקבל ע"מ לקבל האגויסטי , כדי שיהיה לי חיבור בין כל החלקיו וככה אנחנו חוזרים לאותה הנשמה אחת המתוקנת , שזה נקרא גמר התיקון . זו היא העבודה שלנו ולומדים אנחנו ,איך אנחנו עושים את זה - מפרשים לנו מקובלים ,שכל העבודה שלנו ,זו היא התפילה , כי ע"י התפילה אנחנו מעלים חסרון לתיקון , שנקרא מ"ן ( נוקבע זה רצון לקבל , מיים זו תכונת הבינה , שזה רצון להשפיע ) . זה ,שאנחנו רוצים להיות עם הרצון לקבל שלנו משפיעים , אנחנו מבקשים ,שיהיה לנו תכונת ההשפעה על פני רצון לקבל שלנו ( זה האור העליון ,שמביא לנו כוח כזה , אז ,הכוח כזה הוא בונה בנו על פני רצון לקבל צמצום , מסך ואור חוזר ואז אנחנו ,לפי המידת התיקון הזה ,יכולים להתקשר בינינו ולהשתדל לבנות כלי אחד) . במידה ,שאנחנו מתקשרים לכלי אחד בינינו , באותה נשמה ,כמו שהיית באדם הראשון , במידה הזאת ,אנחנו עושים נחת רוח לבורא , שזו המטרת העבודה שלנו . והסיכום של כל העבודה הזאת , שאנחנו מגיעים לדבקות בבורא , זה ,כמו שהוא רוצה להשפיע על הנבראים , הנבראים רוצים להשפיע לו וכך אנחנו מגיעים לישום של כל המאמצים שלנו. אם כך אנחנו לומדים ,ששום דבר לא מושג, אלא ,בכוח התפילה , כאשר מעלים מ"ן , חסרון הנכון לחיבור בינינו , אז ,מקבלים מ"ד , ,שמגיע כוח העליון ועוזר לנו לממש ,מה שאנחנו היינו מבקשים , שיהיה ביכולת שלנו לממש . התפילה ,זה נקרא ,מה שאדם אחד מתפלל , אי אפשר לעלות תפילה לבד , כי תפילה חייבת להיות עבוד הרבים, כי זו חייבת להיות בקשת הכוח להשפיע , אז ,הכוח הזה הוא לא עבור עצמו , אלא עבור רבים , עבור האחרים , עבור החיבור בינינו , כדי לעשות נחת רוח לבורא . התפילה ,היא חייבת לכלול בתוכה כל התהליך עד גמר התיקון , מתחילה ועד הסוף הכל מסודר בבקשה הזאת , אחרת הבקשה תהיה לא שלמה והיא לא תגיע לישום , שנוכל לקבל המאור המחזיר למוטב ולבצע פעולת ההשפעה , פעולת החיבור . לכן ,תפילה זו תפילה במניין , עשר ספרות , עשרה חברים ,שהם מתכוונים להתחבר ביניהם , כדי לייצב ביניהם חלק המתוקן של הנשמה הכללית . למה זה מניין ? אנחנו לומדים את זה מד' בחינות אור ישר ומעשר ספרות , שנובעים מד' בחינות , שעד שהאור העליון מתפתח להשפיע את התכונות שלו על הרצון שלו ,שברא "יש מאין " ,שמנקודת הכתר שאור העליון בורא שם "יש מאין " עד שהוא מפתח את הרצון לקבל ,הראוי לתפקידו ,עוברים עשרה שלבים . ורק שלב האחרון ,שנקרא מלכות , אז, הרצון הזה מגיע למצב ,שהוא יכול להגיב נכון ולרצות להיות כמו הכתר . לכן אנחנו כאשר מתאספים חייבים להשפיע אחד על השני בתוך המניין שלנו , בין עשרה חברים , שאז ,בצורה כזאת ,כאשר אנחנו מתאספים ומתחברים , ומבררים רצונות שלנו , כוונות שלנו , המטרות שלנו ,שהכל זה הופך להיות לרצון אחד , לכוונה אחת ולמטרה אחת , אז , בזה אנחנו מייצבים את המ"ן , שהוא הנכון , שהוא לא יכול להיות מאדם פרטי , אלא , מכולם . שהאוסף של הבקשות שלנו בבקשה אחת , אומר על זה ,שאנחנו מוכנים לוותר כל אחד על האגו שלו , מוכנים להתחבר בינינו ורוצים בזה להזדהות עם הכוח העליון וכך אנחנו צריכים לפעול . אף ורק ,אם אנחנו פועלים בצורה כזאת ,אנחנו מקבלים מאור ומתחילים להתקדם להדמות לבורא , שבמאמץ הזה הנכון אנחנו עושים לו נחת רוח ועד שמגיעים בצורה הדרגתית לדבקות ,להשתוות הצורה השלמה עמו . לכן ,אין יותר מתפילת רבים - זה כל העבודה שלנו , כל העיסוק שלנו גשמי ורוחני , בסופו של דבר ,הוא מצטבר לתפילת הרבים , שאז ,זה לא הופך להיות רבים ,אלא ,זה הופך להיות לאחד , שהחיבור בינינו הוא כזה , שמכולנו נעשה כאיש אחד בלב אחד , ברצון אחד והרצון הזה שהצטבר מאיתנו להתחבר - הוא נקרא שליח ציבור , קו האמצעי , שמחיבור בינינו מעשירייה , מהאיגוד שלנו ממש אנחנו מעלים אותו ישירות למלכות דאצילות , לשכינה ,שאז היא מעלה את החסרון שלנו ל"זעיר אנפין" דאצילות ואז יש ביניהם זיווג ואנחנו גורמים בזה , בכל המערכת , זעזועה, שיוני חיובי , שמגיע לנו בחזרה אור העליון , שמתקן אותנו , מסדר אותנו וממלא אותנו בגילוי בורא "...בזה"ק (בשלח דף ג' ובהסולם אות י"א) וזה לשונו, "ותאמר, בתוך עמי אנכי יושבת. שואל, מה אומר. ומשיב, אלא בשעה שהדין תולה על העולם, לא יפרד אדם מן הכלל, בלבדו, כי בשעה שהדין תולה על העולם, אלו שנודעו ונרשמו בלבדם, אף על פי שצדיקים הם, הם נתפסים מתחילה. ועל כן אין אדם צריך לפרוש מן העם לעולם, כי רחמי הקב"ה נמצאים תמיד על העם כולו ביחד. ומשום זה אמרה "בתוך עמי אנכי יושבת" ואיני רוצה להיפרד מהם".
"כי דין ששורה על העולם", פירושו, הרצון דקבלה, שהוא אהבה עצמית, שהנבראים נולדו בטבע זה, כידוע מכוח רצונו להטיב לנבראיו. ומשום זה שהיה רצון להשתוות הצורה, בכדי שלא תהיה נהמא דכסופא, נעשה דין, שאסור להשתמש עם הכלי קבלה, רק בזמן שהוא יודע, שיהיה ביכולתו לכוון על הקבלה בעל מנת להשפיע, אז מותר לו להשתמש עם כלי קבלה.
ולפי זה יהיה הפירוש, "בזמן שהדין שורה בעולם", שכל העולם נמצאים שקועים באהבה עצמית, אזי חושך שורה בעולם, כי אין מקום שהאור ימשך למטה להנבראים, מסיבת שינוי הצורה שיש בין האור להנבראים המקבלים האור, כי על שינוי הצורה הזו נעשה הדין, שאין השפע עליון מושפע לנבראים.
ולכן בזמן שהאדם נתעורר, ורוצה שה' יקרב אותו, היינו שיתן לו כלים דהשפעה, שזה נקרא "קירוב". ומבקש שה' יעזור לו. אבל ידוע, כי העזרה שבאה מה' נקראת שפע עליון, המכונה בשם "נשמה", כמו שאומר הזה"ק, שאומר שענין הסיוע שמקבלים מלמעלה, הוא ב"נשמתא קדישא".
ומשום זה, כשאדם בא לבקש מה', שיקרבהו אליו יתברך, והוא נראה לבדו, היינו שהוא מבין, שהקב"ה צריך לקרבו באופן פרטי. ומדוע הוא חושב, שכל הכלל יכול להישאר במצב הנוכחי, ורק עמו הקב"ה צריך להתנהג אחרת. זהו מטעם שהוא מבין, שיש לו מעלות טובות שאינן נמצאות באחרים. ואף על פי שהם אלו אנשים פרטיים, שאינם שייכים להכלל, משום שהם מבינים, שמגיע להם התקרבות לה' יותר מאחרים, וחושבים עצמם לצדיקים, הם נתפסים מתחילה. היינו הדין, שהוא בחינת קבלה עצמית, שורה עליהם יותר משאר הכלל, והם נעשים אז יותר גרועים במידות אהבה עצמית.
וזהו מטעם שהוא חושב, שמגיע לו יותר משאר אנשים. היינו, לשאר אנשים מספיק שיהיה להם מה שיש להם, אבל כשהוא מסתכל על עצמו, מגיע לו יותר משאר אנשים. המחשבה זו היא בחינת קבלה ממש, היינו אהבה עצמית במאה אחוז. נמצא, שבחינת אהבה עצמית מתחילה להתפתח אצלו יותר מאחרים.
ולפי זה יוצא, שהוא עובד כל הזמן באהבה עצמית. מה שאם כן הוא, נראה בעיניו שהוא צדיק, היות שהוא רוצה לעבוד בבחינת משפיע, שהוא אומר לעצמו, שזה מה שהוא מבקש מה' שיקרב אותו, הוא בחינת צדקות, כי מה הוא מבקש, שה' יתן לו כח לקיים תורה ומצות בעמ"נ להשפיע, ואיזה חסרון יכול להיות בזה שהוא רוצה לשמש את המלך.
ובזה יכולים לפרש דברי הזה"ק, שהוא נותן עצה לאלו אנשים שיש להם דרישה פנימית, שלא יכולים להשלים עם המצב שבו הם נמצאים. היות שאין הם רואים שום התקדמות בעבודת ה', והם מאמינים בזה שכתוב (דברים ל', כ') "לאהבה את ה' אלקיך, לשמוע בקולו, ולדבקה בו, כי הוא חייך ואורך ימיך". והם רואים, שחסר להם אהבה ודביקות, ולא מרגישים את החיים שבתורה, והם לא יודעים לשים איזו עצות בנפשם, להגיע לידי הרגשה באברים, במה שאומר לנו הכתוב…."
קורה כאן כך, שנשמת האדם הראשון , רצון לקבל ,שבורא ברא , שאדם גילה את הרצון לקבל הזה לפני 5776 שנה , שהוא גילה את העניין הזה ( עניין של החורבן הזה ) ,הנשמה הזאת ,היא רצון השבור , זאת אומרת , נשבר לחלקים , שכל חלק וחלק הוא ברצון לקבל ע"מ לקבל והחלק הזה , הניצוץ הזה האגויסטי ,הוא מתלבש מתוך הרצון הגשמי , הרגיל של כל בני אדם . יש דומם , צומח , חי ומדבר ( בני אדם ) ,אז ,בכל בני אדם מתלבש רצון לקבל הזה השבור . אבל ,ישנה תופעה מיוחדת , שלכל אדם ואדם החלק ,שהתלבש בו ,הוא חלק שונה וחוץ מזה ,שהוא שונה ,בכל אדם ואדם , זאת אומרת ,מתוך זה שהוא שונה , גם רצון לקבל הכללי האגויסטי , הבהמי בעצם , כי כולם כבהמות נדמו ,חוץ מהניצוץ הזה , שמתעורר מנשמת האדם הראשון , אז גם כולם שונים ברצון שלהם הגשמי וגם כולם שונים באותו החלק מאדם הראשון , בהניצוץ הזה , שיש בכל אחד ואחד , שמלובש ברצון הגשמי עכשיו , אלו אנשים , שנגיד ,קמו לפי הכרוז של אברהם בבבל ורצו , ראו , הרגישו , שהן חייבים לתקן את עצמם אצלם הניצוצות האלו היו קרובים ליציאה , להרגשה ולא טמונים פנימה , בתוך רצון האגויסטי , הגשמי ולכן הם הרגישו ,לפי זה , מה טעם בחיים ? בשביל מה חיים ? מה היא מהות החיים ? ואז , הם ענו להזמנת אברהם להתחבר אליו ולהמשיך לגלות מהות החיים , כמו שהוא בעצם קירב אותם . ולכן ,הוא הרכיב את הקבוצה והקבוצה הזאת במשך הזמן הפכה להיות לעם ישראל ( היא קבלה עביות נוספת דרך אברהם , יצחק , יעקוב , תכונות אבות , י"ב שבטים בני יעקוב וכו' כל זה הביא אותם לאגו היותר גדול , הגשמי ...וככה הם הגיעו למצב ,שכבר היו חייבים לקבל שיטה לתקן ניצוצות האלו על פני האגו , זה נקרא לעלות למעלה מהר סיני ( מהר של שנאה ביניהם ) . אז ,מה שבסופו של דבר אנחנו כאן עושים - זה מקיימים אותה שיטת התיקון , שנקראת תורה , על מפני רצון לקבל השבור , כתוצאה משבירת הכלי של האדם הראשון וכך אנחנו מגיעים לישום מטרת הבריאה "...העצה היא, לבקש עבור הכלל כולו, היינו שכל מה שהוא מרגיש שחסר לו, ומבקש מילוי, אז אין לו לומר, שהוא יוצא מהכלל. זאת אומרת, שמגיע לו יותר דברים ממה שיש להכלל כולו. אלא "בתוך עמי אנכי יושבת". היינו, אני מבקש עבור הכלל כולו, משום שאני רוצה להגיע לידי מצב, שאני לא אדאג שום דבר בשבילי, אלא בשביל שיהיה נחת רוח להבורא. אם כן מה חשוב לי, אם הקב"ה יש לו הנאה ממני, או שאותה הנאה היא יכולים לקבל מאחרים…"
זאת אומרת ,אדם ,שהוא באמת רוצה להתקרב לתיקון , הוא צריך לראות את עצמו כחלק מאדם הראשון , שהוא רצה לעשות גם כן אותו התיקון ע"מ להשפיע נחת רוח לבורא ולא יצא לו , אז , כל חלק וחלק הוא מתקן את עצמו באותה מגמה "...זאת אומרת, הוא מבקש מה', שיתן לנו הבנה כזו, שהיא נקראת "כולו לשם שמים", שפירושו, שיהא בטוח בעצמו, שלא מרמה את עצמו, בזה שהוא רוצה להשפיע לה'. שיכול להיות באמת הוא חושב הכל על אהבה עצמית שלו, היינו שהוא ירגיש את הטוב והעונג.
אי לזאת, הוא מתפלל לה' עבור הכלל. היינו, שאם יש כמה אנשים בהכלל, שהם יכולים להגיע להמטרה, שהיא דביקות בה', ושיהיה מזה יותר נחת רוח לה', מכפי שהוא בעצמו זכה להתקרבות ה', הוא מוותר על עצמו, אלא הוא רוצה, שה' יעזור להם, משום שמזה תצמח נחת רוח למעלה יותר מכפי שיהיה מעבודתו…"
עוד יותר מזה , הוא מחפש ,איפה הוא יכול לוותר על עצמו , לבטל על עצמו , כי זה ,בעצם ,מעשה התכללות במערכת הכללית של האדם הראשון ואם יזדמן לו ,אז ,וודאי זאת הזדמנות בשבילו , לאדם כזה ,שרוצה להקרב לבורא "...ומשום זה הוא מתפלל עבור הכלל, היינו שה' יעזור להכלל כולו, ויתן לו הרגשה זו, היינו, שיהיה לו סיפוק מזה שהוא יכול להשפיע לה', שתהיה לו נחת רוח.
והיות שבכל דבר צריך להיות אתערותא דלתתא, לכן הוא נותן את האתערותא דלתתא. והאתערותא דלעילא יקבלו אחרים, היינו למי שהקב"ה יודע, שיהיה מזה יותר תועלת לה'.
נמצא, אם יש לו כח לבקש תפלה כזו, אז בטח יהיה לו מבחן אמיתי, אם הוא מסכים לתפלה כזו. אבל אם הוא יודע, שמה שהוא אומר, הוא רק משפה ולחוץ, ומה הוא יכול לעשות, בזמן שהוא רואה, שהגוף לא מסכים לתפלה כזו, שתהיה ממש השפעה נקיה בלי תערובות מבחינת קבלה.
יש רק עצה הידועה, היינו, שיתפלל לה', ויאמין למעלה מהדעת, שה' יכול לעזור לו, ולהכלל כולו. ולא להתפעל מזה, שהוא רואה, שכבר התפלל כמה פעמים, ולא נענה על תפלתו, שזה מביא האדם לידי יאוש, שהגוף צוחק ממנו, ואומר לו, הלא אתה רואה, שאין אתה מסוגל לכלום, וכאילו אין לך שום תקוה, ועכשיו אתה מבקש דבר מה', שיתן לך מילוי על דברים שלא מקובלים על דעת אנשים בעלי צורה.
והגוף טוען אז, אדרבה תגיד לי, על מי מחסידים ואנשי מעשה, שרוצים שה' יתן להם דבר, שאין הדעת סובלתן. ועוד, הלא אתה רואה, אפילו על דברים יותר קטנים מהדרישה שאתה דורש עכשיו, שה' יעזור לך, עוד לא נושעת, אף על פי שבקשת מה' שיושיעך. ועכשיו אתה אומר, שאתה רוצה לבקש מהקב"ה, שימלא דרישותיך על דבר גדול, שזה נקרא דבר חשוב מאוד, היות שאין כל כך הרבה תפלות בעולם, שיבקשו שה' יתן להם כח לעשות מעשים עבור הכלל, היינו שהכלל כולו יזכה לטוב ועונג על ידי שאתה תתייגע, שזה נקרא השפעה טהורה ונקיה משום סיג של אהבה עצמית…"
חוץ מזה , אדם לא רוצה ולא יכול לרצות את הפעולות האלו לבצע , כי הן ממש כולן נגד אותו הטבע שבורא ברא בו . הוא צריך עוד לפנות לבורא , שיהפוך לו את הטבע ויעזור לו לעשות פעולות ,שזה נגד הטבע . אנחנו ,כמו איזה מכשיר , שהבורא סידר אותו הפוך מעצמו , שאנחנו צריכים לבקש שיהפוך אותנו בלהדמות לו , זאת אומרת , לעשות עבודה הפוכה וכל זה ,שיהיה בנו ידיעה - מה זה בורא ? מה זה אני אומר על התכונה הזאת , כי אותו אנחנו לא משיגים ,אלא ,מה שיכולים להבין ולהשיג ממנו בתוכנו , בכלים שלנו , כמו שאנחנו לומדים בתפיסת המציאות ואז הפער בין מה ,שאני משיג ממנו ומה ,שאני משיג מה"אני" ,הפער בין שתי צורות הטבע האלו ( רצון לקבל ורצון להשפיע )- זה בולט עד כדי כך ,שאני לא מסוגל להסתדר עם אף אחד מהם גם עם הרצון לקבל אני לא מסוגל למלאות אותו , כי הוא נמצא בידי ה' גם ברצון להשפיע ,וודאי ,לא יכול , כי זו תכונתו אבל ,מתוך זה ,שאני נמצא בין שתי צורות האלו , זה עוזר לי להיות כנברא , העומד ברשות בפני עצמו , שיכול ,מתוך נקודה הבלתי תלותית שלו עצמאית להשיג את הכוח , שכנגדו זה הבורא ואז להגיע אליו מהפכיות הצורה להשתוות הצורה , לדבקות . דווקא ,הצורות האלו הדומות והפוכות , שאני כל הזמן רוכש אותם , אוגר אותם בתוכי ,הן ,בסופו של דבר ,עוזרות לי להיות מצד אחד נברא עצמאי ומצד השני להיות בדבקות עם הבורא  | |
|
