סיכום משיעור בוקר 19.10.2016 חלק א' ( לפי מה שמבואר בענין ואהבת לרעך ) 28 דקות
Leiderman Leon-Nahum·19 أكتوبر، 2016
"...לפי מה שמבואר בענין "ואהבת לרעך", שבכלל זה נכללו הפרטים של תרי"ב מצות, כמו שאמרו חז"ל "ואידך, פירושו הוא זיל גמור". משמע שעל ידי קיום התרי"ב מצות נזכה מאליו להכלל של "ואהבת לרעך". ואח"כ לאהבת ה'.אם כן, מה נותן לנו אהבת חברים, כמו שכתוב (מאמר ה', תשמ"ה), שעל ידי זה שמתאספים כמה חברים, והיות שאין לכל אחד רק כח קטן של אהבת הזולת, היינו שיכול לקיים אהבת הזולת רק בכח. וכשבא לכלל מעשה בפועל, אז הוא זוכר, שבמחשבתו החליט לוותר על אהבה עצמית לטובת הזולת, ובפועל הוא רואה, שאינו מסוגל לוותר על שום תענוג של הרצון לקבל לטובת הזולת, ואפילו כמלוא נימא.
אבל על ידי זה שמתאספים כמה אנשים, שהם בדיעה אחת, שצריכים להגיע לאהבת הזולת, וכשיש התבטלות כל אחד להשני, אז כל אחד נכלל מכולם. ועל ידי זה מצטבר אצל כל יחיד כח גדול, לפי גדלה של החברה. ואז יש בכוחו להוציא לפועל את אהבת הזולת במעשה.נמצא לפי זה, מה מוסיף לנו את הפרטים של תרי"ב מצות, שאמרנו, שהוא בכדי לקיים את הכלל, הלא הכלל מתקיים על ידי אהבת חברים. והנה במציאות אנו רואים, שגם אצל חילוניים נוהג ענין של אהבת חברים, שגם הם מתאספים חוגים שונים, בכדי שיהיה להם אהבת חברים.
אם כן, מהו ההבדל בין דתיים לחילונים.הנה הפסוק אומר (תהילים א') "ובמושב לצים לא ישב". ויש להבין, מה הוא האיסור של "מושב לצים". אם הוא מדבר לשון הרע או דברים בטילים, אם כן האיסור לא מטעם מושב לצים. מה מוסיף לנו האיסור של "מושב לצים".אלא משמע, אפילו כשמתאספים כמה אנשים בשביל אהבת חברים, על הכוונה שכל אחד ואחד יסייע את חבירו לשפר מצבו הגשמי, וכל אחד מצפה, שעל ידי ריבוי ישיבות יקבל כל אחד מהחברה תועלת, איך להשביח את מצבו הגשמי.
ולאחר כל הישיבות, כל אחד עושה חשבונות, עד כמה הוא קיבל מהחברה עבור אהבה עצמית, מה הרצון לקבל הרויח מזה. הלא הוא נותן יגיעה וזמן לטובת החברה. ומה הרויח מזה. ובטח היה יכול יותר להצליח, אם היה עוסק בתועלת עצמי. לכל הפחות את חלק, מה שהוא היה מתייגע בעצמי. "ואני נכנסתי להחברה, מטעם שחשבתי, שעל ידי החברה אני אוכל להרויח יותר, מכפי שאני יכול להרויח לבדי. ועכשיו אני רואה, שלא הרוחתי כלום".ועל זה הוא מתחרט, ואומר "מוטב היה לי במקום שנתתי הזמן שלי להחברה, יותר טוב היה, אם הייתי משתמש לכל הפחות עם הכח הקטן שלי.
מה שאם כן עכשיו, שנתתי הזמן להחברה, בכדי שאני אשיג יותר רכוש על ידי סיוע מהחברה, ולבסוף התברר לי, שלא די שלא הרוחתי כלום מהחברה, אלא עוד הפסדתי, מה שהייתי יכול להרויח עם כוחות עצמי".וכשיש מי שרוצה לדבר, שצריכים לעסוק באהבת חברים לצורך השפעה, היינו שכולם יעבדו לטובת הזולת, כולם מתלוצצים וצוחקים מזה. ונראה בעיניהם כמין ליצנות. וזו היא ישיבת חילוניים.
ועל זה אמרו "וחסד לאומים חטאת, כי כל טובו דעובדים לגרמייהו עובדין". וחברה כזו מרחקת את האדם מהקדושה. ומשליכים את האדם לעולם הליצנות. וזה הוא האיסור של "מושב לצים".ועל חברות כאלו אמרו חז"ל "פזר לרשעים, טוב להם וטוב לעולם". היינו, שיותר טוב שאינם מתקיימים. אבל בצדיקים להיפך "כנס לצדיקים, טוב להם וטוב לעולם".ומהו פירושו "צדיקים", היינו שרוצים לקיים את הכלל של "ואהבת לרעך כמוך", שכל כוונתו הוא לצאת מאהבה עצמית ולקבל על עצמו טבע אחר, שהוא אהבת הזולת.
אבל הגם שזוהי מצוה שצריכים לקיים, והאדם יכול להכריח את עצמו בעל כורחך, אבל אהבה, זהו דבר המסור ללב, אבל הלב מצד הטבע לא מסכים לזה, אם כן, מה האדם יכול לעשות, בכדי שיגע להלב דבר אהבת הזולת.על זה ניתן לנו לקיים את התרי"ב מצות, שבסגולתן יכול לבוא לידי הרגשה בלב. אבל כיון שזהו נגד הטבע, אז הרגשה כזו היא חלק קטן, שתהיה לה היכולת לקיים אהבת חברים בפועל, אף על פי שיש לו צורך לזה. לכן צריכים עכשיו לראות עצות, שיוכל לקיים בפועל.והנה העצה לזה, שהאדם יוכל להגדיל את כוחו בהכלל שלו "ואהבת לרעך".
והוא על ידי אהבת חברים. אם כל אחד נכלל ובטל לחבירו, הרי אז נעשה גוש אחד, שכל חלקי הקטנים, שרוצים באהבת הזולת, מחבר לכח כלל, שנכלל מהרבה חלקים. וכשיש לו כח גדול, אז יש בכוחו להוציא לפועל את אהבת הזולת.ואז הוא יכול להגיע לאהבת ה'. אבל זה בתנאי שכל אחד מתבטל להשני. מה שאם כן כשהוא נפרד מחבירו, אין הוא יכול לקבל מחבירו את חלקו, מה שהוא צריך לקבל. אלא, שכל אחד צריך לומר, שהוא אפס נגד חבירו.וזה דומה, כשכותבים מספרים, כשכותבים מתחילה 1 ואח"כ אפס, זהו פי עשר, 10. וכשכותבים מתחילה שני אפסים, אז הוא פי מאה, 100.
היינו, שחבירו הוא מספר אחד, והאפס אחריו, הוא נחשב שמקבל מחבירו פי עשר. ואם הוא אומר, שהוא שני אפסים נגד חבירו, הוא מקבל מחבירו פי מאה.מה שאם כן להיפך, שהוא אומר, שחבירו הוא אפס והוא אחד, אז הוא פחות מחבירו פי עשרה, 0.1. ואם הוא יכול לומר, שהוא אחד, ויש לו שני חברים, שהם שני אפסים נגדו.
אז נבחן חלק ממאה נגדם, היינו שהוא 0.01. נמצא, לפי כמה אפסים שיש לו מהחברים, כך קומתו מתקטנת.ומכל מקום, אפילו לאחר שיש לו הכח הזה, שיכול לקיים אהבת הזולת בפועל, ותועלת עצמו הוא מרגיש לדבר רע בשבילו, מכל מקום אל תאמין בעצמך, וצריך להיות לו יראה, אולי באמצע עבודה יפול לתוך אהבה עצמית. דהיינו, אם יתנו לו תענוג יותר גדול, מכפי שהוא רגיל לקבל, הגם שעל תענוגים קטנים, הוא כבר יכול לעשות בעמ"נ להשפיע, ומוכן לוותר עליהם, אבל מתענוגים גדולים הוא חי בפחד.וזה נקרא "יראה". וזה השער לקבל את אור האמונה, הנקרא "השראת השכינה", כמו שכתוב בהסולם "לפי ערך היראה, כן הוא משיג את בחינת האמונה".
לכן צריכים לזכור, שענין "ואהבת לרעך כמוך", צריכים לקיים אותו מטעם מצוה, שה' צוה לעסוק באהבת חברים. ור' עקיבא הוא רק מפרש, מה שה' צוה את המצוה הזו, שהיה בכוונתו לעשות ממצוה זו כלל, שעל ידי זה יוכלו לקיים כל המצות, מטעם ציווי ה', ולא מטעם תועלת עצמו.היינו, לא שהמצות יביא לנו להרחיב את הרצון לקבל שבנו. זאת אומרת, שעל ידי קיום המצות אז האדם יקבל תמורת זה הרבה שכר.
אלא להיפך, שעל ידי קיום המצות נגיע להשכר, שאנו נוכל לבטל את אהבה עצמית שלנו, ולהגיע לאהבת הזולת. ולאח"כ לאהבת ה'.ובזה נבין מה שאמרו חז"ל על פסוק "ושמתם, הוא לשון "סם". זכה, הוא סם החיים. לא זכה, הוא סם המות". היינו כנ"ל "לא זכה", הוא עוסק בתורה ומצות, בכדי שאהבה עצמית יתרבה, והגוף ירכוש קנינים תמורת עבודתו. "זכה", אז מתבטלת את אהבה עצמית שלו. היינו, שמכוון, שיקבל שכר, שהוא, שיהיה לו הכח לאהבת הזולת, שעל ידי זה הוא יגיע לאהבת הבורא, שכל חשקו יהיה רק להשפיע נחת רוח להבורא…"
שאלה : איך לבטל את עצמי כלפי חברים ? מה הוא סדר פעולות ,שצריך לעשות ?
תשובה : סדר פעולות בביטול זה קודם כל להתחיל בפעולות ללא כוונה , לא לחשוב על הכוונות , כי כוונות מיד זורקות את האדם לכל מיני כיוונים למעלה או למטה , אלא , הכי חשוב לקבוע לעצמו פעולות , להתרגל , שאני עושה פעולות ,במה שחברים צריכים ,פעולות מכאניות , בארגון , במשהו ,שאני יכול לסייע להם וזה לא דורש כוונה , לא דורש כלום רק מכוון את האדם לפנות תשומת לב שלו לצורך חברה .
אם כך מתחילים לעבוד , אז ,עשירייה מתחילה להתארגן ,יחד עם זה צריכים להתחיל לעבוד על ההמשך . זאת אומרת ,כמו שהוא מסביר לנו , שבשביל מה אני צריך אהבת חברים ? כי מאהבת חברים אני מגיע ליראה , מיראה אני מגיע לאמונה , מאמונה אני מגיע לאהבת ה' . זה תיקונים ,שרצון לקבל שלי כך מקבל שינוי ומתחיל להתפטר מכוונה ע"מ לקבל שלו , לאט, לאט להחליף אותה דרך הצמצום , מסך , אור חוזר ע"י מאור המחזיר למוטב ,וודאי ,שכל השינויים מתרחשים בי וככה אני מגיה לאהבת ה' .
הדרך היא לא קצרה , אבל ,אנחנו רק צריכים לעשות פעולות , שהם מזמינות מאור המחזיר למוטב והוא יודע כבר ,מה לעשות . אף פעם אני לא יודע מראש ,מה אני עושה , אלא ,אני משתדל לבצע פעולות שלי בתוך החברה לכיוון הייחוד החברה . שכמו שאנחנו לא יודעם ,מה זה נקרא להשפיע על הבורא , שזו מטרת הבריאה , אנחנו עושים את זה בינינו , שמהשפעה לחברים מגיעים לאהבת ה' . לכן ,יש לנו לפנינו מעבדה , עשירייה , ששם אנחנו יכולים לעשות הכל :
צריכים להיכנס למעבדה הזאת , להתחיל לעבוד בה , שאני אוכל להשפיע ולראות תוצאה באיזשהו אופן אחד , אחר כך באופן שני וכך כל פעם ופעם מתחילים לקבל ניסיון , הרגשה חדשה , התפעלות , שלא היית קודם ( שלילית חיובית ) ומפתחים חוש השפעה . כך מתקדמים , במיוחד ,שבתוך החברה פועל חזק מאוד האגו שלי ( כלפי בורא הוא מטושטש , כי יש לי שם פחד , כל מיני חשבונות וכאן לא ) . לכן ,אני יכול ללמוד מחברים ,מה שהם עושים , אני יכול לשחק כלפיהם והם כלפי , אנחנו יכולים להיות אמתיים מדי פעם בינינו .
לכן ,כאן זה שדה עבודה שלנו רק כל העניין הוא לא לברוח ממנו ולא להחליף אותו למשהו אחר :או על הלימוד מכאני , שזה כמו מקובלים ירושלמים , שחושבים רק איך ללמוד , כך כותב עליהם בעל הסולם . הם יודעם בעל פה כל כתבי האר"י , אבל, אין להם כלום , כמו שאדם הדתי הרגיל לומד גמרא ובשבילו ללמוד תלמוד זה כל החיים ( כמה שיודע יותר דפים יותר חכם ) ,אז ,יש כאלו שלומדים גם כן תע"ס וזה מה שצחק מהם בעל הסולם . לכן ,כל העבודה שלנו בעיקר היא בעבודה בתוך חברה . וודאי ,שאנחנו צריכים ללמוד החומר שכתוב בתע"ס , מאמרים של בעל הסולם , בזוהר , אבל ,כל הקריאה שם היא צריכה להיות לא כדי להבין ,אלא ,כדי למשוך מאור המחזיר למוטב , כמו שהוא כותב בהקדמה לתע"ס אות קנה' .
עכשיו ,שוב לעניינינו "ואהבת רעך כמוך " זה קרש קפיצה ל"אהבת את ה' אלוקיך " , כי זה כבר מדרגת הדבקות ,במה שאדם מגיע לקשר מיוחד מאוד עם מהבורא . לא יכול להיות ,שאנחנו נגיע לקשר עם הבורא , בלי שאנחנו נכין את עצמנו בכל מיני מצבים בעד ונגד , בירורים , מיון , תיקון עם החברים , כי זה אותו כלי . רק עם הבורא אני לא יכול לתקן אותו , לקבל הבחנות מה מקולקל ומה לא , כל התיקונים הם נעשים בינינו ולבורא אנחנו מגיעים ,בעצם ,מוכנים ( יש לנו כבר צמצום , מסך , אור חוזר , חיבור ) , במידת החיבור בינינו אנחנו כבר מגיעים לקבל ע"מ להשפיע מבעל הבית.
תתארו את זה ביניכם ,עד כמה שאנחנו נמצאים בקשר שלנו הטוב, ובמידה הזאת אנחנו יכולים לגשת לבורא . אין לנו שום אפשרות אחרת לתקן את הכלי שלנו , עם כלי המקולקל אי אפשר לגשת לאור העליון , שנמצא ללא הגבלה סבבינו , אלא ,במידה שאנחנו בינינו יכולים לבטל את האגו שלנו , מעליו להתחיל להתחבר בינינו , אז , מגיעים למידת ההשפעה מסוימת 1/125, מדרגה ראשונה ואז ,בהתאם לזה , ברגע שאנחנו משיגים את זה בינינו , כאשר מעדכנים את הכלי , אז ,אנחנו מרגישים ,שנמצאים בתוך מאור , בתוך האור העליון .
לכן ,מה מבואר לנו באהבת החברים , "ואהבת רעך כמוך " ? מאהבת הבריאות לאהבת ה' , שכל העולם הוא ניתן וכל השבירה היא ניתנה , כדי שאנחנו נכין את עצמנו מהאפס ממש , ממצב הפוך מהשפעה למצב ,שאנחנו דומים לבורא להשפעה השלמה . זה כל העניין , לכן ,אנחנו צריכים מאוד ,מאוד לכבד , להעריך את ההזדמנות הזאת ,שניתנה לנו , שבכוונה הבורא ,שברא את הנשמה , הוא פירק אותה , שבר אותה ואנחנו מתוך זה שמתעסקים ע"מ לחבר את החלקים השבורים , בזה אנחנו מתחילים להבין מהות הבורא : מה הוא , מי הוא ? תכונות , יחסים ? אחרת לא היינו מתקרבים אפילו מקצת למהות הזאת .
מתוך זה ברור ,שחשיבות החברה כ,אמצעי להגיע להכרת הבורא , היא כמו חשיבות הבורא ממש , כי בה אנחנו מרגישים הכל . יותר מזה ,אנחנו אף פעם לא משיגים את אור העליון , אנחנו משיגים את הכלי ,שמגלה את האור העליון ותופעות ,שבתוך הכלי אנחנו קוראים לזה אור ולאור אנחנו נותנים שמות לפי הכלי . ואין לנו ואנחנו לא יצאים אף פעם מחוצה לכלי עצמו - תמיד זה רצון לקבל באיזושהי צורה ,שעובד ע"מ להשפיע ותופעות ,שהוא מרגיש ,אנחנו קוראים אור , אבל זה סה"כ תופעות , התפעלויות , התרגשויות ,שבתוך הרצון לקבל , לכן ,זה נקרא בואו ורא , שאנחנו מגיעים למצב ,שכך אנחנו מגלים את הכלים שלנו .
לכן ,החשיבות עשירייה , חשיבות הקבוצה , הקשר בין החברים ,זה בעצם הכל וכמה שיותר אנחנו נדבר בינינו והעיקר ,שנשחק כל אחד בחשיבות החברה זה מול זה , אנחנו מתוך זה נתפעל . וצריכים לעשות את זה בכוונה ,שברורה לנו , כי אחרת אנחנו לא נתפעל (אנחנו אגואיסטיים ), צריכים ממש להיות חכמים מספיק והפעולה פסיכולוגית הזאת כל פעם חוזרת על עצמה , שאנחנו יודעם ,איך להעליב את עצמנו , איך לסדר את עצמנו בכוונה כל פעם יותר ויותר וכך גם כן "איש לרעהו יעזורו " ,שאנחנו פועלים כל אחד על השני .
ומתוך הבנה ,שאנחנו כולנו שום דבר לא מסוגלים בעצמנו , וזה ,מה שאנחנו מקבלים מהתרשמות הזאת מירידות , נפילות , מתוך זה אנחנו יכולים עוד ועוד להשפיע זה על זה וכך להרגיש ,שחשיבות החברה היא כמו חשיבות הבורא , כי ,דווקא ,בחברה אני נרגיש את זה . כי לא יכול להיות חשיבות הבורא , גדלות הבורא , גילוי בורא יותר מחשיבות , גדלות וגילוי חברה , כי בתוך הקשר בינינו , עד כמה שאנחנו יודעים להצמיד את עצמנו בינינו ללב אחד , כך אנחנו משיגים בלב אחד הזה ,בחיבור בינינו תוצאה כללים מהחיבור ,שנקראת בורא .
אינדקס