"...לכבוד התלמידים שיחיו
הנה קבלתי מברק מ... שנצחנו ... נקוה שננצח גם במלחמת היצר, שגם כאן נצליח ונגיע למטרה הידועה שהיא לעשות נחת רוח ליוצרו.
הנה כבר הגיע הזמן שנתחיל ללכת קדימה לקראת מטרתנו הקדושה כמו גבורים אנשי חיל. והדרך הסלולה המובילה למטרה היא כמו שידוע - אהבת חברים, שעל ידה עוברים לאהבת ה'. וענין אהבה הוא ע"י "וקנה לך חבר", היינו, על ידי מעשים בזה קונה את לבו של חברו. כי אפילו שרואה שלבו של חברו הוא כמו אבן, מכל מקום אין זה תירוץ, ואם הוא מרגיש שהוא מתאים להיות לו חבר לעבודה אזי הוא צריך לקנות לו על ידי מעשים.
כי כל מתנה שנותן לחברו ... הוא כמו כדור שעושה חלל באבן, הגם שהכדור הראשון אינו עושה באבן אלא שריטה בעלמא, אבל הכדור השני כשפוגע באותו מקום כבר עושה חריץ, והשלישי עושה נקב.
ועל ידי הכדורים שהוא מרבה לקלוע אזי הנקב מתפתח ונעשה מקום חלל בלב האבן של חברו, שבו מתקבצים כל המתנות, ומכל מתנה ומתנה נעשה נצוצי אהבה, עד שמתקבצים כל ניצוצי האהבה בחלל לב האבן ונעשה מזה שלהבת. כי ההבדל בין ניצוץ לשלהבת הוא בזה, כי במקום שיש אהבה יש שם גילוי לחוץ, היינו גילוי לכל העמים שאש האהבה בוערת בו. ואש האהבה שורפת את כל הפשעים שפוגשים על אם הדרך.
ואם תשאלו, מה יכולים לעשות שכל אחד ואחד מרגיש בעצמו שיש לו לב אבן לגבי הרגשת חברו?
...העצה היא פשוטה מאד, כי הטבע באש הוא שכששוחקים אבן באבן יוצאת אש. …
אזי על ידי שחיקת הלבבות, אפילו שיהיו של איתנים, כל אחד מוציא חמימות מקירות לבו, והחמימות גורמת לנצוצי אהבה, עד שמתרקם מזה לבוש של אהבה, ושניהם מתכסים בשמיכה אחת, היינו שאהבה אחת מסבבת ומקפת את שניהם, כי ידוע שדבקות מחברת שני דברים לאחד.
ובו בזמן שמתחילים להרגיש את אהבת חברו, תיכף מתעוררת בו בחינת שמחה ותענוג. כי זה כלל: עם דבר חידוש משתעשעים. כי זה שחברו אוהבו זה דבר חדש אצלו, כי תמיד הוא יודע שרק הוא לבדו דואג עבור שלומו וטובתו, אבל ברגע שמגלה שחברו דואג עבורו זה מעורר בו שמחה שאין לשערה, וכבר אינו יכול לדאוג עבור עצמו, משום שהאדם יכול לתת יגיעה רק במקום שמרגיש תענוג, וכיון שמתחיל להרגיש תענוג בזה שדואג עבור חברו, ממילא אין לו מקום לחשוב עבור פרטיות.
ואנחנו רואים שנמצא בטבע "אהבה עד כלות הנפש". ואם נפשך לומר, איך אפשר דבר כזה שעל ידי האהבה יתעורר באדם חשק להתבטל ממציאותו עצמו? על זה אפשר לומר רק תירוץ אחד, כמאמר: "אהבה מקלקלת את השורה", היינו שזה לא על פי השכל, וזה נקרא שלא כשורה.
ורק אז כשיש אהבה כזו, כל אחד ואחד הולך בעולם שכולו טוב ומרגיש את עצמו שברך ה' נחלתו, ואז ה"ברוך מתדבק בברוך" וזוכה לדבקות בו ית' לנצחיות.ועל ידי האהבה האדם מוכן לבטל את כל מציאותו..."ממחשבת הבריאה אנחנו לומדים שהיא להטיב לנבראיו במידה שלמה , כמו הבורא עצמו . מידה שלמה זה להביא את הנברא לדרגת הבורא , לא פחות .
איך אפשר זאת לעשות ?
בדרגת הבורא , זה לא שלמלאות אותו ולסתום אותו באיזה תענוג ,זה לברוא איזה רצון ( לא חשוב מה היא הגודל שלו ) ולמלאות אותו ,לפי הרצון הזה בתענוג , לא .
להביא נברא לדרגת הבורא ,זה לעשות ממנו נצחי , שלם , בלתי מוגבל , מתפתח בכל הכיוונים , שאנחנו לא מבינים אפילו לאיזה עוד צירים , כיוונים , מימדים , שאנחנו יכולים להתקיים , לעשות אותו כמו הבורא . אין לנו מה להגיד, כי אנחנו לא מבינים .
מה זה להיות בעולם למעלה מזה , לחיות ללא הגבלות , מה זה להיות ללא מיתה ללא זמן , ללא תנועה , להיות בכל מקום בבת אחת ?
זה לא מובן . אבל ,מתוך זה אפשר להבין ,שאנחנו צריכים לעבור כאן שינוי מהותי בתפיסה שלנו , בקליטה שלנו , ביכולת להבין איפה אנחנו נמצאים . היום אנחנו מאוד מוגבלים לעומת זה . כדי להביא את הנברא למצב , שיוכל באמת ,לעומק אין סופי של הבורא , של כל המציאות ,להבין את כל המציאות , צריכים להעביר אותו בכל השלבי ההתפתחות מאפס עד אין גבול ושאדם תהיה שותף בזה .
לכן ,אנחנו לומדים את זה מחכמת הקבלה ( עד כמה שמספרים לנו , הם גם כן נותנים רמזים , מספרים ) ,שהרצון לקבל ,שבורא ברא ,הוא לגמרי לא אותו רצון ,שצריך להיות - הוא צריך לעבור כל מני שינויים , לכן הוא נקרא "יש מאין" , סה"כ שאין לו כלום, רק נקודת ההרגשה של קצת תענוג או יסורים ומתוך זה הוא מתפתח . התפתחות שלו מגיעה למצב ,שהוא כולו תלוי באור , שממלא אותו , מסדר אותו , מנענע אותו ובזה הוא נגמר בהתפשטות של העולמות . אבל עדיין , אותו רצון לקבל לא נכלל מתכונות ההשפעה , מתכונות הבורא, ולכן הוא צריך לעבור איזו פעולה , שתקלוט בתוכו גם כן תכונת ההשפעה וזה נעשה ע"י שבירה .
בא אור העליון גדול , שלא מיועד לאותו הרצון ומפוצץ אותו , זאת אומרת ,נכנס בכוח בתוך הרצון , שובר כל הגבולות ,אז, כל ההבחנות שהיו ברצון ,כאשר הוא התנפח ( במלכות דאים סוף דרך כל העולמות הוא התנפח יותר ויותר וכל הזמן החזיק את עצמו מול האור ) אז תכונת ההשפעה של האור ,היא נכנסה בכל הרצונות השונים , שעכשיו היו ברצון הזה האחד ,לפני שבירה . זאת אומרת ,היה לנו גוש אחד ונכנס אור , כמו מיים ומילא כל הצדקים , שבין החלקים האלו והאור הזה הוא הפך להיות לחושך , לאגו , כי הוא עכשיו נמצא תחת שליטת הרצון .
הרצון ,שלא יכול בחזרה להתחבר , הוא מרגיש את החושך , אגו הזה , שזה ,בעצם, נברא כעזר כנגדו . אם אנחנו כולנו נמצאים מבחינה רוחנית , היינו רואים את עצמנו במישור הרוחני ,אז, היינו רואים ,שכל אחד הוא רצון והמילוי בינינו הוא האור השחור , או יצר הרע , האגו שלנו .
כל העבודה היא , כדי להפוך את הדחייה הזאת , האגו הזה לטוב , לחיבור עד לאהבה . העבודה הזאת אנחנו צריכים לעשות ,כי דווקא ע"י עבודה הזאת , שאנחנו הופכים את השנאה , דחייה לחיבור לאהבה , אנחנו בזה מגיעים להבנה של המחשבת הבריאה :
מי הוא הבורא ?
מה זה נקרא להיות בדרגה שלו ?
בכלל ,כל ההבחנות האלו של נצחיות , שלמות אנחנו רוכשים ,אז ,במידה שאנחנו מתחברים בינינו , בזה אנחנו מגיעים למצב ,שנעשים כמוהו ורוכשים תכונות של המאציל, עד שמגיעים לדבקות . העליה הזאת עושים , כמו שאנחנו לומדים ב125 מדרגות .
כבר במדרגה הראשונה אנחנו רוכשים את העולם העליון ומתחילים להבין ,עד כמה שהוא שונה ועד כמה ,שאנחנו ,באמת ,נכללים במחשבת הבריאה , באותו מנגנון , שמנהל את העולם שלנו , את החיים שלנו , מתחילים לראות בצורה שקופה דרך כל הטבע מה קורה בכל דבר ובכל מקום . אנחנו נפרסים בכל הטבע , נכללים בכל הטבע , כי החיבור שלנו הוא עוזר לנו להיות בכל מקום , בבת אחת ואז ,כמו במערכת אינטגראלית , אנלוגית ,אנחנו בבת אחת מבינים ומרגישים כל פרט ופרט .
זאת אומרת ,השכל ותפיסה שלנו היא לא חלקית או סדרתית , אלא כללית , בבת אחת , כמו תפיסה אנלוגית , תפיסת הבורא , תפיסת העיגול . זה ,בעצם, כל התהליך שאנחנו צריכים לעבור …
העיקר בשבילנו היום ,כמו שאומר לנו רב"ש ,להתחיל להפוך את הדחייה בינינו , את האגו ,שנמצא בינינו ( שממלא את כל החלל שנמצא בין אחד לשני ), להתחיל להחליף אותו לחיבור עד האהבה .
האבה זה נקרא התכללות השלמה , שבזה אנחנו הופכים להיות למנגנון אחד , אז , כל אחד מרגיש את כל המנגנון , את כל המערכת ואנחנו רוכשים אז את התוכנה של המערכת , את המהות שלה . כל אחד ואחד וכולנו יחד , שזה מקנה לנו כבר קיום העליון . אז ,הכל מסתדר אף ורק בתנאי התקשרות אחד עם השני או אהבת הזולת , אהבת חברים .
הזולת זה נקרא ,שאם אני לא צריך אותו אני לא חושב עליו , אני לא מרגיש אותו , אני בכלל לא רואה אותו ( אפילו, שאדם שהיית רואה אותו שנים רבות ליידי , אם אני לא צריך אותו , אני לא נזכר , לא רואה , לא מרגיש ,שהוא היה כאן ) . ככה רצון לקבל שלנו עובד . הוא מרגיש רק מישהו ,שהוא זקוק בו , שהוא יכול לקבל ע"י איזה מילוי , תענוג .
איך אנחנו יכולים להגיע למצב , שאני צריך את כולם ?
שאני מתחבר לכולם ?
איך אני מחייב את עצמי לחשוב שהם חלקי הנשמה שלי ?
...אני תופס את המערכת מהאישיות שלי , מהנקודה הפרטית שלי, אז ,כלפי זאת הנשמה וכך כלפי כל אחד ואחד . עניין לגמרי שווה לגברים ולנשים , רק התפיסה הפרטית של כל אחד אי אפשר להשוות אותה עם השני , כי אנחנו לא מסוגלים לזה , אלא , אנחנו מסוגלים רק להתחבר ,כדי לתת לכל אחד ואחד להרגיש את הנשמה שלו , זאת אומרת ,הקיום שלו , החיות שלו באותו העולם הרוחני העליון .
לכן נותן לנו כאן רב"ש כמה פעולות ,איך אנחנו צריכים להתחבר זה עם זה , שכל אחד מאיתנו, וודאי ,שלא בנוי לזה ולא רוצים את זה , דוחים , אפילו בתת הכרה ( אולי ,כאשר אנחנו חושבים שאנחנו בסדר , אבל ,בתת הכרה ,חושבים שבגלל שאין לנו ברירה ועושים ,מפני שכולם עושים וכו' ) הרי ברור לנו ,שאדם הוא כולו אגויסט .
אנחנו התאספנו כאן ,כדי באמת להביא את עצמנו לחיבור הראשון, שיש כאן 125 מדרגות עלייה בעוצמת החיבור ( בכל מדרגה יותר עליונה יש לה חיבור יותר מהותי ולא בכוח , שאנחנו נכנסים בקשר בינינו יותר משובח , יותר מורכב , יותר תלותי בדרגות כאלו, שקודם לא חשבנו )...
אני מגלה ,שאני נמצא ברשת וגם שכל ורגש שלי נמצאים שם , והמוח שלו כמו מודם ,שמתקשר לרשת ע"מ להגיע לשכל המשותף וכו' , כבר במדרגה הראשונה .
זה עוזר להרגיש ,עד כמה שאנחנו נמצאים באמת בתלות הדדית ובגוף אחד , אבל ,מצד השני כנגד זה מגיע הכוח הרע , בלבול , האגו , שמרחיק ודוחה אותנו ואנחנו שוב מתחלים במתחמה ,כאילו לא היינו בזה כבר קודם וצריכים שוב לשכנע את עצמנו ולהתחיל עבודה מחדש … זה לא עובד לפי השכל שלנו , הכל נמחק ואנחנו צריכים להתחיל עבודה מחדש . וכך כל פעם .
לכן, יש כאן תנאי "איש את רעהו יעזורו" , בלי תמיכת הסביבה אנחנו לא מסוגלים לעשות שום דבר . זה בזמן הירידה אנחנו אומרים ,שלא מסוגלים להיות בלי חברה , חברה צריכה לתמוך , צריכים לשחק זה ,כנגד זה ולהראות לכולם , שכל אחד נמצא בהתרוממות ...
בעולם שלנוט זה להפך - כאילו כל אחד מחזיק את עצמו בזה ,שהוא לא מתפעל מהעולם , כך אדם מחזיק את עצמו בצורה מכובדת בעולם הזה וכאן זה ההפך , כלפי חברה שלנו אנחנו צרכים לראות את עצמנו ההפך , שאנחנו מכבדים את הסביבה , שאנחנו מאוד דואגים לה , נמצאים בהתרגשות מכל הדרך הזאת הכללית , " איש את רעהו יעזורו" . כך כל פעם , מפני שבכל רגע ורגע, עד כמה שאנחנו נתקדם , הירידות ועליות יהיו בקצב יותר ונצטרך בכל רגע ורגע תמיכת הסביבה . עד כדי כך , כאשר מתקדמים יותר, אז , בכל שנייה אני בעצמי מתחיל להרגיש ,שאני לא מסוגל לכלום . אני מסוגל רק לדבר אחד - קצת להכין את עצמי לקשר עם הסביבה . רק לעשות קצת ביטחון לעתיד ,שאני אהיה קשור עם הסביבה לרגע שאתנתק , שהם בחזרה יחברו אותי אליהם , כי אני כאשר התנתקתי אני אפס , אני נמצא בידיהם . אז כל העבודה שלי להשקיע בסיבה , כמה שיותר להעביר שם לאחסן שם את היגיעה שלי וכאשר אני מתנתק היגיעה הזאת חוזרת אלי .
זה לא תלוי בסביבה ממש , אלא , זה תלוי בכמה שאני השקעתי , כמו נמלים שסוחבים כל פעם משהו מבחוץ לתוך הקן שלהם . כך אנחנו עושים כל הזמן ומגלים את המערכת כלפנו , כי מערכת היא קיימת , והיא שייכת לי לפי ההשקעה שלי .
אינדקס 