כל מה שמדובר בחכמת הקבלה , מדובר בצורה מטרתית , כדי להביא את המשתמשים לתיקון השבירה ,שהיית עוד בתחילת הבריאה , כמו שנאמר : "בראתי יצר רע, בראתי תורה תבלין" . ישנו מאור בבריאה ,שחכמת הקבלה מלמדת אותנו ,איך אפשר לעורר אותו , שהוא יתקן את השבירה בינינו . האגו בינינו שיעלם , יסתלק ואנחנו נגיע לחיבור ובו אנחנו נגלה מצב המטרתי , תיקון שלנו - דביקות בבורא .
לכן אנחנו , כדי להבין נכון מה שכתוב , כדי לעורר ע"י לימוד שלנו מאור המחזיר למוטב , אנחנו צריכים להשתדל להשתוקק ,עד כמה שאפשר ,לחיבור , למצב החיבור :
להבין מה זה ?
מה רוצים מאיתנו ?
באיזו צורה זה נקרא להתחבר ?
מה בדיוק משיגים בזה ?
מה הוא המאור ,שאנחנו צריכים לקבל , שהוא ,בלבד ,יכול לבצע בינינו את הפעולה הזאת , של חיבור ?
ולהשתדל ,גם כן ,בזמן הלימוד לראות ,שבכל מצב , כל מילה , כל אות ואפילו בין האותיות יש רק עניין החיבור ,כמטרה ורק המאור ,שמביא אותנו לאותו מצב , לאותה המטרה .
בוא נשתדל כך להחזיק את עצמנו ולהנות מהתורה .
"...הנה חז"ל אמרו: "מאי חנוכה? דתנו רבנן" וכו'. הנה חנוכה הוא אותיות חנו - כה, שבכ"ה בכסלו היתה להם חניה מהמלחמה. כי ענין חניה שייך דוקא באמצע העבודה. וענין שחונים באמצע הוא בכדי לקחת עוד כוחות שתהיה יכולת להמשיך בעבודה.
וצריכים להבין, מה יש להם עוד לעשות אחר שכבר גמרו את המלחמה הראשונה, ומה צריכים הם עוד לעשות עד שיכולים לומר שכבר גמרו את המלחמה?
הנה מצינו שבבית שני גזרו היוונים גזרות על ישראל ולא הניחו אותם לעסוק בתורה ובמצוות. נמצא לפי זה שכל הנס היה בזה שאחרי המלחמה היתה להם היכולת לעסוק בתורה ומצוות. וזה נקרא שהנס היה רק על רוחניות. מה שאין כן בפורים היה הנס על הגופים, היינו על גשמיות. לכן בחנוכה ניתן לנו להזכיר את הנס בהלל והודאה ולא במשתה ושמחה, אבל בפורים "משתה ושמחה" כתיב, היינו בדברים הנוגעים גם להגוף, משום שאז היה הנס על הגופים, הנקרא גשמיות.
ולהבין כל זה על דרך העבודה בדרך ה'. הנה חז"ל אמרו: "בכל לבבך - בשני יצריך, ביצר טוב וביצר הרע". ויש להבין, איך יכולים לעבוד את ה' ביצר הרע? ומקודם צריכין להבין מה הענין של יצר הרע. הנה ידוע מזה שכבר דברנו שהיצר הרע הוא הרצון לקבל לעצמו, היינו מזה שהאדם רוצה להנות את עצמו זה גורם לו כל החטאים, דהיינו, מה שרוצה לעשות עבירות הוא רק מזה שרוצה לקבל הנאה לעצמו, לכן הוא גונב וגוזל ומשקר וכדומה, ולא רוצה לקבל עליו עול מלכות שמים מטעם ש"עבדא בהפקירא ניחא ליה".
מה שאם כן היצר טוב הוא בזה שרוצה להנות לאחרים - או שרוצה להנות לבריות, או שרוצה להנות לה'. שזה ענין המצוות שבין אדם לחברו ובין אדם למקום.
הנה הקב"ה ברא את העולם בכדי להיטיב לנבראיו, ומשום זה נקבע בנבראים רצון לקבל תענוג להנות את עצמם, ולא להשפיע לאחרים. לכן בזמן שהאדם צריך לעבוד בכדי להנות לאחרים זה קשה לו מאד, משום שזהו נגד הטבע…"
נגד הטבע זה אומר ,שאנחנו לא מרגישים מזה שום תועלת ואפילו ההפך - אובדן .
זה בהרגשה , בתוך רצון שלנו מושרש כך ,שמקבלים הרגשה נעימה רק אם מקבלים .
הדבר הוא מאוד מאוד מוזר - כאילו קיבלנו תוכנה כזאת , שבמצב ,שנקרא שאני מקבל ( התנאי כזה שלא מובן ולא ידוע מה קורה כאן ? ) , אני מרגיש שאני מקבל ואז- תענוג , כי, באמת ,יכולים לסובב את זה לכיוון הפוך וזה יהיה אותו דבר .
זאת אומרת ,אין בנו שום דבר שמצביע על זה ,שאנחנו חייבים להיות בע"מ לקבל . ממש תוכנה ,וסיבוב לתוכנה הבאה ב"קליק" ואור מגיע , פועל , ניצוץ שלו ומספיק לנו ,כדי לעבור לתוכנה השנייה: מיצר רע ליצר טוב , מלב אחד ללב השני , מטבע של הבריאה לטבע של הבורא.
ממש אין בזה שום דבר , רק להחליף כוונה והפעולה היא נשארת אותה פעולה .
אם אנחנו מדברים ,שכל המציאות נמצאת מחוצה לי , אז למי אני נותן ?
אני רק מסתכל עכשיו במשקיפיים ,שלא משקרים לי ( ולא כמו קודם בעיוות ) רואה ,שהם לא זרים לי , שהן חלקי הגוף שלי , חלקי הנשמה שלי , חלקים הקרובים ביותר אלי . עד כמה ,שנראה לי כל אחד רחוק והפוך , שנואי ,עכשיו ,נראה לי ,הקרוב ביותר ואז אין לי בעיה סה"כ להתיחס אליו ,כמו לחלקי .
אז ,זה נקרא ,שאני משפיע או שאני מקבל ?
אין כאן יותר מבירור פסיכולוגי . וכל ההופכיות הזאת רק כדי שאנחנו נבין בדיוק את הבורא , שאחרת לא היינו מתעמקים בו , לא היינו מכירים אותו .
"...ומה שהתורה מחייבת אותנו לעבוד על מנת להשפיע זהו רק ענין של תיקון, בכדי שלא יהיה נהמא דכסופא. משום שמי שמקבל מתנה מחברו הוא מתבייש לקבל, וה' רוצה שיהיה שלמות בתענוגים שהוא רוצה לתת לנו, לכן נתן לנו עבודה ויגיעה, שכל אחד יקבל לפי ערך עבודתו, שאז אם האדם בא למדרגה שיכול לקבל כל התענוגים וכל כוונתו תהיה רק על מנת להשפיע נחת ליוצרו אז יהיה שלמות בתענוגים…"
זאת אומרת , יש כזה הבחן מאוד מיוחד , שאנחנו עוד לא מכירים אותו , שנקרא בושה .
בעולם שלנו בושה זה ברור לנו , זו הבחנה כזאת ,שאדם מרגיש שפוגעים בכבוד שלו , שרוצים למחוק את האני שלו והוא לא מסכים עם זה , הוא מרגיש פגם . לכן ,אם אני מקבל משהו ממישהו ,הוא נעשה יותר גבוהה ואני יותר נמוך ואני מרגיש לא נוח ,או שאני חייב לפצות, זאת אומרת , להשוות את המדרגות שלנו , אחרת ,זאת הרגשה לא נעימה , עד כדי כך ,שזה פגם באישיות שלי , פגם בדרגת האדם , שבי . לבהמות אין דבר כזה , אלא , עד כמה ,שאנושות מתקדמת ,אז ,יש עניין הכבוד יותר ויותר רגיש .
מתוך זה אנחנו צריכים להבין אותו ולהלחם .
אבל ,צריכים להבין שהעניין הוא נברא במיוחד ואם אנחנו משתמשים בו נכון, כמו שמקובלים כותבים , דווקא מגדילים את העניין הזה , מבליטים אותו ,אז , אם אנחנו משחקים נכון עם הרגשת הכבוד , אז ההבחנה הזאת הופכת להיות למאוד בולטת ומייוחדת להשגת התיקון .
אם אני בצורה טבעית רגיש לעניין הכבוד , אז יש לי יכולת להפוך את הכבוד הזה , כאמצעי , לשחק עימו . אני מתחיל לדרוך על הכבוד שלי הגשמי ולהתחיל לעבוד על הכבוד הכללי , כבוד הבורא , כבוד הקבוצה, כבוד הכולם .
הכבוד זה תמיד אני יותר מאחרים , כי אני שומר את עצמי וכאן אני צריך לשחק בצורה אחרת. זה בלתי אפשרי לעשות ,אבל ,האור העליון כאן הוא יכול לעזור לנו ובעניין הכבוד אנחנו יכולים למצא מידות מדויקות ,איך לראות את עצמנו מתקדמים ולשים לב ,שהבורא כל הזמן נותן הזדמנויות כאלו ( משפיל , מעלה , "מלך ממית ומחיה" )
"...לכן יש לנו שתי עבודות:
א) עבודה של יצר טוב. היינו שלא רוצה לקבל שום תענוג לעצמו אלא כל מעשיו הם רק להשפיע, ולכן הוא מתפלל ולומד ועוסק במצוות. וזה נקרא בחינת נשמה, בחינת רוחניות. ולזו המדריגה זכו בחנוכה, היינו שהיוונים לא נתנו להם לעסוק בתורה ומצוות - ומעבודה זו היתה להם חניה. .."
זה תיקון חלקי , שאנחנו משיגים בדרך . לכן זאת חניה . זאת אומרת ,בכלל ,שום תענוג ואין לו חשבון ( איזה תענוגים , קטנים גדולים , אופנים - הוא מונע מעצמו את הכל ) .
מה זאת אומרת ?
זה בתנאי ,שבכל תענוג ותענוג שיכול לבוא אליו הוא מגן , במה אנחנו יכולים ? - לסתום את הפה , ברוחניות זה אי אפשר , לא , רק בגשמיות וגם כן ,עד כמה ?
אלא , ברוחניות כל העבודה היא על עניין בושה וכבוד , על העניין מה יותר חשוב ?
אם בא איזה תענוג , חוץ מתענוגים ( שהם כבר לא תענוגים , אלא הם הכרחיים ) לקיום , כאשר אנחנו מדברים על עצמנו כמו על החיות .
אבל ,תענוגים לא שייכים לחיות , אלא ,לדרגות האדם . אז ,אני צריך להעדיף להזמין את האור המחזיר למוטב כך ,שהתענוג שמגיע אלי בצורה ,שאני אהנה , הוא יהיה פחות מתענוג , שאני ארגיש בחיבור עם הזולת . זאת אומרת ,התענוגים לא נעלמים , דווקא ההפך , אם היה מגיע אלי איזה תענוג והיית מקבל אותו ע"מ לקבל, הוא היה נעלם ובונה חסרון כפול . אם אני יכול על התענוג הרוחני ,שמגיע ,להעדיף לעבוד בע"מ להשפיע, אז ,אותו תענוג מכפיל את עצמו פי " תר"כ" פעמים ואז אני מרגיש במקומו הואר העליון . זה בתנאי ,שאני מסדר את עצמי כך , שכנגד כל תענוג ותענוג ,שמגיע אלי , אני מעמיד פעולת ההשפעה מחוצה לי , לזולת ואז בתוך אותה פעולה אני מגלה תענוג פי תר"כ פעמים יותר גדול . זה נקרא תענוג המטרתי , שממנו מצווה גדולה להנות ,כי מטרת הבריאה להטיב לנבראיו .
לימוד הזה נקרא חכמת הקבלה , חכמה - איך לקבל באמת אותו תענוג , התמון ומחכה לזה שנקבל אותו כולו , שנקרא אור אין סוף .
"...ב) אבל עדיין לא נגמרה בזה המלחמה, היינו שיש להם עכשיו העבודה לקבל את כל התענוגים מה שה' רצה שהנבראים יקבלו, וצריכים עכשיו לעבוד לבוא לידי מדרגה שיוכלו לקבל את כל התענוגים - וכל כוונתם תהיה רק להשפיע בזה נחת רוח לה'. ואז כשמקבלים את כל התענוגים נבחן שהוא עובד את ה' עם היצר הרע, היינו שהוא עושה מצוה בזה שמקבל את התענוגים עם הגוף. לכן בזמן שמצליחים ויכולים לקבל את כל מה שה' רוצה לתת להם, אז נקרא הנס בשם גאולת הגופים, שהנס היה על בחינת הגוף שהוא הרצון לקבל כנ"ל…"
אנחנו לא כל כך מבינים מה קורה כאן ?
ככה ,בצורה מילולית ,אפשר להגיד ,שזה קודם מגיע לדרגת בינה ואחר כך לדרגת כתר ( קודם להשפיע ע"מ להשפיע - דרגת בינה , חפץ חסד , קטנות , לא מקבל כלום בעצם ואחר כך לקבל ע"מ להשפיע , כאילו מקבל תענוגים בתוך רצון לקבל ,אבל, זה לא בתוך רצון בעצמו , אלא , כאשר משייך רצון של הזולת לעצמו וממלא אותם ,אז ,בזה הוא יוכל לקבל ע"מ להשפיע ) .
הפעולה השנייה ,היא נקראת פורים ,לעומת החנוכה , שהיא פעולת חפץ חסד , פעולה הראשונה . שני חגים האלו מסבירים לנו איך מתקנים את הכלי . קודם למנוע מעצמנו לקבל ואחר כך להגיע ללקבל ע"מ להשפיע
"...לכן בפורים " משתה ושמחה" כתיב, שזה מרמז לנו שהנס שייך להגוף, היינו לגשמיות. לכן בפורים " קיימו וקבלו", שזה נקרא כבר גמר המלחמה. מה שאם כן בחנוכה היתה רק חניה מהמלחמה וצריכים להמשיך הלאה, לכן בחנוכה הרמז הוא חנו - כ"ה.
וה' יאיר עינינו ונזכה לגאולה שלמה במהרה בימנו אמן…"
שאלה : מה הוא הבדל בין בושה גשמית ובושה רוחנית ?
תשובה : בושה גשמית כאשר אני מפחד מפגם בכבוד שלי . לחיות ( דומם , צומח , חי ) אין להם כבוד , הם דבוקים לגוף שלהם . מה שטוב לגוף זהו , אין יותר מזה . כמה שאנחנו מתרחקים מדרגת החייה , אנחנו מרגישים יותר ויותר שי שלנו חוץ מקיום הגופני עוד קיום פנימי ( נגיד נפשי ) , שאדם מרגיש שזה אדם שבו . והוא כאן נעשה מאוד רגיש בלא להפגע , אלא למלאות את הכלי הזה שנקרא אדם . הכלי שמתמלא בדרגת האדם זה לא אוכל מין משפחה , אלא כסף כבוד , מושכלות , זאת אומרת משהו יותר מדרגת הגוף . הרגשת האושר ( כסף כבוד , מושכלות ) שאני יכול יותר ( לא מה שגוף צריך ) מעל הגוף ( אני צריך בית של מאה חדרים , כבוד שאני אהיה מוכר , שיכבדו אותי , מדעה , כאשר אני מרגיש שאני מבין את הכל , שולט בהכל וכו' ) - זה כבר דרגת האדם . זאת אומרת אגו מוגבר , שלא נמצא בתוך הגוף , בתוך ההכרחיות הקיומית , אלא שייך , כמו שאנחנו מדברים לנפש . שם אנחנו מקבלים מילוים , שסה"כ המילויים האלה נקראים כבוד , או כבוד בשליטה גשמית , שאני מרגיש שיש לי רכוש , או שאני מרגיש שאנשים מכבדים אותי ( אני גם רוכש אותם ) , או שאני רוכש את הטבע , מדעה , מושכלות , שאני כאילו בעל הבית על הטבע . זה הכל רכוש שנמצא מחוץ לגופי , או תלוי בהערכת הזולת . חא שאני שולט בו כמו אריה שולט בעייר , בכוחו , אלא אני שולט בהם בזה שהם מכבדים אותי , מעלים אותי למעלה מהם .ככה אנחנו ממלאים את עצמנו .
למלאות אצמי בדרגה אוכל מין משפחה נקרא דרגה גופנית או בהמית
למלאות אצמנו בדרגה כסך , כבוד , מושכלות זאת דרגה אנושית , שז ע"י הזולת .
כדי להיות האוכל מין משפחה אני לא זקוק לזולת , כי זה הכל שייך לי . כסף כבוד מושכלות זה עניין חברתי .
מילוי הרוחני אני מקבל מזה שאני לא נמצא בגופי ולא נמצא בסביבה , באנושות , אלא נמצא למעלה ממנה , עוד יותר רחוק ממני . זה כבר אני יוצא מרצון לקבל ומתחיל לרכוש כלים דהשפעה . אין לי מילים כל כך , אני רוצה לבטא את זה . אני עובד עם האנושות אבל אני רוצה מהם ,גם כן, שישרתו אותי . כל העולם בשביל מה נברא ?
תלמיד : " כל העולם נברא בשבילי ואני לשמש את קוני "
רב: כל העולם נברא בשבילי - צורה אגויסטית , איזו חוצפה . זאת אומרת אתה גם משתמש בכל העולם ואתה רוצה את כל העולם לבלוע , רק בתנאי שאתה הופך את זה למקום יותר גבוהה : להשתמש בעצמך ובכל העולם יחד כדי לשמש את הבורא . מה זאת אומרת ? כאשר אתה רוצה לשמש את כל העולם בצורה הפוכה , כאשר אתה משפיע להם ודרך זה יש לך אפשרות להשפיע לבורא , שהוא נמצא בהם
"..."כל העולם כולו לא נברא אלא לשמשני". לפי מה שפרש אאמו"ר זצ"ל, הכוונה, שכל החסרונות שהאדם רואה אצל אחרים והוא מאמין שהם שלו, לכן יש לו מה לתקן. נמצא שכל העולם משמשים אותו, בזה שממציאים לו את החסרונות שלו, והוא לא צריך לחפש בעצמו, אלא הם עושים לו טובה גדולה, בזה שממציאים לו החסרונות שלו….( מאמר "לשמשני " )
אינדקס 