קטע משיעור בוקר 21.08.2015 חלק א' ( מאמר "אגרת 17 - 1926, עמ' ס"ג ") 20 דקות

"...עם כל זה אכתוב לך, בחינת עמודי דאמצעיתא בעבודת השי"ת, שיהיה לך תמיד למטרה ימין ושמאל, כי יש הולך שעוד גרוע מיושב ובטל. והוא, המטה מהדרך, כי דרך האמת הוא קו דק מאד, שעליו פוסעים והולכים, עד שבאים להיכלא דמלכא. וכל מי שמתחיל ללכת בתחילת הקו צריך שמירה מעולה, שלא יטה לימין הקו או לשמאלו, אפילו כחוט השערה, כי אם בתחילה הנטיה היא כחוט השערה, אפילו אחר כך הולך ישר באמת, אבל כבר לא יבוא בשום אופן, להיכלא דמלכא, משום שאינו דורך על הקו האמיתי,

כזה עד"מ: והוא משל אמיתי כהלכתו…"


אבל ,מה זאת אומרת, שאנחנו הולכים ישר ל"להיכלא דמלכא" או לא ?

לבוא ל"להיכלא דמלכא" זה נקרא לבוא למטרת הבריאה , שזה להיות דבוק בבורא .

דביקות בבורא , זאת אומרת ,שאדם הראשון , אותו הכלי הכללי ,שנברא , שיגיע להשתוות הצורה עם הבורא , שכל הרצון הכללי ,שבורא ברא ,יהיה בכוונה להשפיע ע"מ להשפיע ,או ,לקבל ע"מ להשפיע , זאת אומרת ,הכל בהשפעה .

כדי להגיע לזה ,אנחנו מהתחלה עברנו שבירה , כדי שיהיה לנו עבודה , כדי שנרצה , נבין ונגיע בעצמנו לאותה מטרה , אז , אנחנו מתחילים מכלי שבור , שכל העבודה שלנו זה בחיבור בינינו .

אבל ,בחיבור בינינו מה אנחנו משיגים ?

משיגים את הקשר בינינו ובקשר בינינו קשר עם הבורא . זה נקרא "אורייתא וקב"ה וישראל חד הוא" ולכן כל העבודה שלנו היא בחיבור , זאת אומרת ,להגיע ל"היכלא דמלכא" ,כמו שהוא מצייר לנו כאן

זה להגיע למצב ,שכולנו מחוברים

וכולנו בזה מחוברים עם הבורא , שממלא אותנו וזה ,בעצם ,נקודה הסופית

ולזה אנחנו צריכים להגיע



"...ואבאר לך סוד עמודא דאמצעיתא; שה"ס "אורייתא וקב"ה וישראל חד הוא"..."


שבכל רגע , בכל נקודה בקו הזה , שאני מגיע לגמר התיקון , אני צריך לקיים אותו תנאי , רק התנאי הוא כל פעם על פני הרצון שלי ,שכל פעם משתנה ותנאים חצוניים משתנים , אבל ,המימוש הוא אותו מימוש - איחוד


"... כי תכלית הנשמה בבאה לגוף, שתזכה בעודה מלובשת בגוף לשוב לשרשה ולהדבק בו ית', כמ"ש: "לאהבה את ה' אלקיכם וללכת בכל דרכיו ולשמור מצותיו ולדבקה בו". הנך רואה שגמר הענין הוא "ולדבקה בו". דהיינו, כמו שהיתה טרם התלבשותה בגוף.

אבל צריכין הכנה דרבה, - שהוא ללכת בכל דרכיו,..."


זאת אומרת ,בהתחלה יש לנו ניצוץ והוא דבוק עם הבורא ,כי הוא ממש יוצא מהאור העליון והניצוץ הזה נכנס לרצון לקבל ורצון לקבל עובר שבירה ואז אנחנו צריכים ע"י החיבור בין הרצון לקבל השבור לחבר את הניצוצות האלו , שנמצאות בכל חלק וחלק ,וע"י זה מגיעים במקום ניצוץ קטן לאור הגדול



"...אבל צריכין הכנה דרבה, - שהוא ללכת בכל דרכיו, ומי יודע דרכי השי"ת? אמנם ז"ס "אורייתא שיש בה תרי"ג אורחין", שההולך עליהם סופו שיזדכך, עד שגופו לא יהווה מחיצה של ברזל בינו לבין קונו. כמ"ש: "והסירותי את לב האבן מבשרכם", ואז, יתדבק בקונו, ממש כמו שהיה דבוק טרם התלבשות נשמה בגוף…"


זה מה שאנחנו צריכים לעשות בכל רגע ורגע - להגיע לדבקות .

הדבקות בבורא זה ע"י הכלי , שאנחנו נעשים דבוקים זה לזה . במידה ,שאנחנו משתוקקים להיות דבוקים ,במידה הזאת אנחנו קרובים לבורא .

אנחנו עוד לא רואים את זה ,אבל ,במידה , אם אנחנו מגיעים לדבקות המינימאלית בינינו , כבר האור הנפש ( הקטן ביותר ) מתגלה בתוכנו , בתוך הכלי המחובר , המיוחד




"...נמצא, שיש לך שלוש בחינות: א. ישראל, הוא המייגע א"ע לשוב לשורשו. ב. הקב"ה, שהוא השורש שאליו משתוקק.."


מצב ,שאליו אני משתוקק , הקב"ה זה משהו מופשט , אלא ,אני מדבר מצד הכלי :

איך אני מגיע למצב, שהמצב שלי הוא יהיה כמו , דומה למה שאני קורא הקב"ה ( השפעה , אהבה , חיבור )



"...ג. הוא בחינת תרי"ג אורחין דאורייתא, אשר עליהם מזכך נפשו וגופו, שה"ס התבלין, כמ"ש "בראתי יצר הרע, בראתי לו תורה תבלין"..."


שמתגלים בי תרי"ג מדרגות של הרצון לקבל שלי יותר ויותר גדול בכל מני אופנים שונים ואני על פניהם הולך ומתחבר עוד ועוד כל פעם יותר , בכל מני אופנים שונים של חיבור עם אחרים , עם מי ,שהבורא הכין לי ואז ,בהתאם לזה ,אני מזמין כל פעם מאור שונה ( גם בעוצמה יותר גדולה , גם באופנים מתקדמים ) ואז יוצא ,שע"י זה ,שמתעורר בי כל פעם יצר הרע , הרגשת הריחוק , חולשה וכו" , בלבול ואני מתגבר עליו לחיבור , אני בזה מעורר אור יותר גדול ואז יוצא ,שאני פוסע בתרי"ג הרצונות שלי , שאני מתגבר עליהם בכל זאת ובזה אני מזמין תרי"ג אורות , שמתקנים כל פעם את הרצון שלי , שנגלה בי והוא עושה חיבור בינינו



"...אך באמת הני שלשה אחד הם ממש, שכן בסופו של דבר כל עובד ה', משיג אותם בבחינה אחת יחידה ומיוחדת. ומה שנראה שמחולקים לשלשה, הוא בערך הבלתי שלם בעבודת השי"ת…"


אם אני לא יכול כל רגע בחיי להיות דבוק לאותו מצב , שאני נמצא עם החברים ,עם החברים יחד ועם הבורא יחד , סימן ,שאני נמצא מחוץ לקו הישר . אני בכל רגע ורגע חייב להשתוקק להיות בייחוד הזה "אורייתא וקב"ה וישראל חד הוא"


"...ואבינך באפס מה, קצה תראה, אבל כולו לא תראה, זולת בישועתו ית' אליך: סוד הנשמה נודע, שהיא חלק אלקי ממעל, שמטרם ביאתה בגוף היא דבוקה כענף בשורש. ועיין בעץ חיים בתחילתו, שע"כ ברא השי"ת את העולמות, משום שהיה רצונו לגלות שמותיו הקדושים, "רחום וחנון" וכו', שאם לא יהיו בריות אין על מי שירחם עליהם וכו' ע"ש. והם דברים עמוקים מאד.

אמנם מעט כפי כח העט, - אשר "כל התורה כולה הם שמותיו של הקב"ה". כאמרם ז"ל. וענין ס' השגחה "שכל מה שלא נשיג לא נדעהו בשם"..."


כי ההשגה נקרא ,שיש לנו מספיק כלים שבורים, שהם תוקנו ע"י המאור ואז אנחנו בפער בין כלים שבורים וכלים מתוקנים מתחילים להבחין הבחנות ,במה שהכלים האלו השיגו וזה האור , שבאצם ,באור אין הבחנות ואין אור בלי כלי , אלא , המספר הבחנות שבינינו , הוא כבר מתחיל להיות מספיק ,כדי להבחין באור , שהוא אור הנפש, שקצת אנחנו מרגישים חיות במצבנו , כאשר אנחנו מחוברים , משפיעים בצורה הדדית ומשפיעים גם לאותו מקור המשותף בינינו שנקרא בורא .

המידת החיבור ומידת ההשפעה ,ומידת התענוג מהמצב הזה הוא עדיין אור הנפש , אור קטן ,שאנחנו לא מבחינים בו כל מני הבחנות מיוחדות . אבל ,כך מתחילים ואחר כך יותר ויותר .

הכל תלוי במספר כלים השבורים , שכל פעם זה יותר ויותר ובעוצמת הפירוד ובעוצמת החיבור, באופנים שונים , ככה זה ואנחנו יכולים להגיד ,שכלל ופרט שווים , שבכל מקום זה עשר ספרות , אבל ,ההבחנות שלנו כל פעם הן ,בעצם ,משתנות , מתאספות . מהתחלה אנחנו נמצאים בעולם המושלם , אבל ,הכלי שלנו הוא כזה ,שאנחנו לא מבינים , לא מרגישים , לא שומעים , לא רואים וכו' לא מבחינים את ההבחנות ( המספר הבחנות , זה מה שעושה מדרגה כמתקדמת כל פעם ) …


"...כמובא בספרים, אשר כל אלו השמות הם שכר הנשמות, שעל כרחה באה לגוף, שבאמצעות הגוף דוקא, מסוגלת להשיג שמותיו של הקב"ה, ולפי השגתה, כן מדת קומתה. וכללא נקוט: כל דבר רוחני, כל חיותו הוא ערך ידיעתו. שבעל חיים גשמי מרגיש את עצמו, כיון שהוא מורכב משכל וחומר. נמצא שהרגש רוחני, הוא בחינה ידועה, ושעור קומה רוחני, שעור גדלו של ידיעה, ע"ד שכתוב: "לפי שכלו יהלל איש". אבל בעל חיים יודע, ולא מרגיש כלל. והבן זה היטב…"


הבעיה היא ,שאנחנו כאילו מרגישים ומבינים את עצמנו , יודעים ,איפה אנחנו נמצאים כביכול , אבל ,אנחנו לא קשורים לשורש ואין לנו אותה מידע ,שצריכה להיות במצב האמיתי , זאת אומרת ,שאנחנו כן מחוברים ואנחנו מרגישים מציאות האמיתית , אלא , כל אחד מאיתנו עכשיו ( אומנם ,שנראה לו שנמצא בעולם שלם ומרגיש מציאות סביבתית והכל ) הוא סה"כ מרגיש את עצמו …

ורק בתוכנו אנחנו מרגישים את המציאות,אלא ,רק ע"י שאנחנו מתקשרים בינינו ונכללים יחד ע"י מאור , ,שהוא מחבר אותנו בחזרה יחד , אז ,ע"י זה אנחנו יכולים להרגיש ,מה שנמצא באמת מחוצה להרגשה שלי ואז אני קולט תכונות השפעה ובהם אני תופס מציאות האמיתית ולא המדומה בי שבפנים , שאני ,כאילו בחוסר הכרה , ומחוצה לי זה בורא .

תודה לאון לחיים!!!

לחיים לכולם