בס"ד
ישיבת מוצ"ש – ישיבה לחברים וירטואלים התומכים בלימוד והפצת חכמת הקבלה
בישיבה הוירטואלית שתתקיים בתוכנת טים ספיק ,(בחדר Hebrew
Speaking frends ) נבצע קריאה הכנה ודיון באמרותיהם של מקובלים ,
בנוסף נעלה על-נס את חשיבות החיבור – נא הכינו עצמכם והתנדבו לקחת חלק בה - לחיים לכולנו
ובהצלחה
הכנהאני צריך לקבל את מה שמגיע לי בחיים כנשלח מלמעלה, אבל אני צריך להתייחס לזה כמו שאין בורא בעולם, שזה מצד הקליפה כביכול, או לעבוד בזה. ואחר כך אני עולה למעלה כביכול לעיבור, לדרגה יותר עליונה, לבורא ונכלל בו, ואומר שאין עוד מלבדו והכל תלוי בו. כך אני מעביר כל פעם מקליפה לקדושה, מקליפה לקדושה. קליפה זה נקרא שאני לא מקבל את יחודו, וקדושה זה נקרא שאני נכלל בייחוד, בבורא. בצורה כזאת אני עובד. ובצורה כזאת אני צריך לבצע כל פעולה ופעולה, אם אין אני לי מי לי, אין עוד מלבדו. אם אין אני לי מי לי, אין עוד מלבדו.
1. קטע לדיוןמלחמה זה שאנחנו כל הזמן צריכים להילחם בעד חיבור של שני כוחות מנוגדים, שמלכתחילה נמצאים במלחמה. מלכתחילה הבורא והנברא, הם מנוגדים זה מזה, ואנחנו צריכים לחבר אותם יחד. אז כל אחד צריך להרגיש אחריות על זה, שיש בו את כל הנתונים האלו, גם חלק הבורא, גם חלק הנברא, וגם החלק שיכול לחבר ביניהם. החלק שיכול לחבר ביניהם הוא הכוונה שלנו, בעל מנת להשפיע. חלק הבורא זה מה שאנחנו יכולים לתאר לעצמנו דרך הנקודה שבלב, דרך הקבוצה, דרך החיבור שלנו, וחלק הנברא זה שאנחנו מנוגדים, מתנגדים לזה. וכל פעם ההתנגדות הזאת מתחדשת. אלה הכוחות השליליים כביכול. ואז אנחנו צריכים לסדר את הדברים, אני צריך לסדר את זה בעצמי, אני צריך לסדר את זה עם החברים, ואז מתוך שאנחנו מתחברים לגלות שם את הכוח הכללי. וכבר להתחיל לתקן איתו את החיצוניים.
שיר 
2. קטע לדיוןאם יש לי כבר בושה כלפי החברים זה דבר טוב. אז אני מתבייש שאני נמצא בחברה שלהם ושאני לא מקיים את מה שאני צריך לקיים, ושהחברה בגללי היא לא מתקדמת, והכול תלוי בי, ולא בהם. והם נמצאים כבר במצב המתוקן, ואני רק מקלקל להם כל העניין. ועוד ועוד. כן. אבל לא שזה מביא אותי לזה שאני אוכל את עצמי כל הזמן ונמצא במצב רוח רע, אלא ההיפך, אני מודה לבורא ושמח בזה שיש לי מניע כל כך טוב שמדליק אותי שזה הבושה. בושה היא דבר מאוד חשוב. כי בסך הכל אנחנו רצון לקבל, רצון ליהנות, או אגואיסטי, על מנת לקבל, או על מנת להשפיע, לא חשוב. הבושה פועלת משני הכיוונים, או כלפי הרצון האגואיסטי שלי, שאני מתבייש מהאגו שלי, שאני חי על חשבון האחרים וגורם רע לזולת. או בצורה הפוכה, שאני לא גורם להם טוב וכן הלאה. אבל תמיד זו בושה. רצון לקבל לא יכול להרגיש, אלא או מילוי או בושה. הבושה בקבוצה היא בעיקר מתבטאת בזה, שאני מרגיש שאני הסיבה לכל המצב הלא שלם שהקבוצה נמצאת בו. ואז אני משתדל בכל כוחי. למה זה מביא אותי? זה מביא אותי לעשות עוד כמה אפסים לפניי, כמו שרב"ש כותב. זאת אומרת, עוד יותר ויותר להשפיל את עצמי.
3. שיר 4. קטע לדיוןאנחנו מגלים את עצמנו, שנמצאים כל הזמן באיזו עצלות. איפה הדחף, הכוח, הדרישה, הבהירות הזאת שאנחנו כל הזמן נמצאים בהתקפה? חסרה לנו כזאת התקפה? כל הזמן נמצאים באיזה ערפול. וודאי שאנחנו לא יכולים לדרוש "תגלה לנו את המטרה, שאנחנו נרצה אותה", כי אז זה יהיה בעל מנת לקבל. אבל מה אנחנו יכולים לדרוש ככוח שידחוף אותנו נכון, שיחייב אותנו נכון לרוץ למטרה הנכונה, ללא הפסק, בכל הכוחות? מאיפה אנחנו ניקח את הכוח הזה? הבורא לא יפתח את עצמו, זה ברור. העבודה שלנו חייבת להיות בעל מנת להשפיע. רק לפי גדלותו. אנחנו צריכים לגלות.
שיר 5. קטע חדיוןהוא רוצה שאתה תתגבר. שהרצון שלך יהיה מספיק חזק כדי לפרוץ את כל המחסומים שהוא שם לפניך. והאמת היא שהרצון שלך הוא לא מעובד, הוא אישי, הוא לא קבוצתי, הוא לא מחוזק, אין לו אותה צורה כמו שהוא צריך להיות. זה לא אותו רצון שהוא יכול להשפיע לתוך הרצון שלך את הגילוי שלו. אחד זה לא רצון, חייבים להיות עשרה רצונות מחוברים יחד. אתה לא סידרת את זה, אז מה אתה צועק? זה לא יעזור לך שתצעק. יש חוקים שפועלים בטבע, תקיים אותם ותצליח.
שיר 6. קטע לדיוןחברים שאיתם אתה נמצא במה שנקרא "מתן תורה" וב"ערבות", שאיתם יחד אתה עומד מול הר סיני. יש הר של שנאה ביניכם, ואתם כן רוצים לעלות על ההר הזה, כדי להיפגש עם הבורא. למה? לעשות לו נחת רוח, זו המטרה. לאט לאט, עכשיו אנחנו ודאי שלא רוצים את זה, אלא אנחנו נמצאים בדרך. אנחנו עכשיו כמו ילד שאמרו לו "אם אתה תלמד טוב, נקנה לך אופניים", אז הוא לומד טוב כדי שיקנו לו אופניים. וההורים מוכנים לתת לו אופניים, שילמד טוב, כי הם רוצים שיתקדם. לכל אחד מטרה משלו. כך לאט לאט אנחנו משנים ממצב למצב, מדרגה לדרגה, את המטרה שלנו, יותר ויותר רוחנית. אבל אין לי ברירה, אני חייב. גם החברים האלה, אני אוהב אותם? לא, מזלזל ובכלל לא. אבל אין לי ברירה, הבורא מביא אותי אליהם ואומר, תדע שהם, דווקא אלו, הם חלקי הנשמה שלך. אם אני מסתכל עליהם, אז הם חלקי הנשמה שלי, הפרצופים האלו, או האופי שלהם, או משהו? אבל כך אני לא מבין, ואני נכנס לזה. ואחר כך פועל האור המקיף ואני מתחיל להרגיש שאני כן אוהב אותם.
7.שיר לסיום!!!!!!! 
שבוע טוב ומטרתי לכולם!!!!!!!!!!!!!!!!
אינדקס 