בס"ד
ישיבת מוצ"ש – ישיבה לחברים וירטואלים התומכים בלימוד והפצת חכמת הקבלה
בישיבה הוירטואלית שתתקיים בתוכנת טים ספיק ,(בחדר Hebrew
Speaking frends ) נבצע קריאה הכנה ודיון באמרותיהם של מקובלים ,
בנוסף נעלה על-נס את חשיבות החיבור – נא הכינו עצמכם והתנדבו לקחת חלק בה - לחיים לכולנו
ובהצלחה
הכנה*** אף אחד לא יכול להוציא את עצמו. מלכתחילה הוא רצון לקבל סך הכל, ולכן בא לשיעורים וללימוד ולהפצה, רק כדי להרגיע את עצמו שברוך ה' הוא סידר לעצמו את הכל, ואז הוא דורש מהבורא איפה מה שמגיע לי? אז הוא יודע שכך הוא בנוי, אבל חברה הוא יכול לארגן שהיא תשפיע עליו והיא תוציא אותו קדימה.
1. קטע לדיוהכוחות פנימיים שבנו טובים אין, ולא יהיו, אלא ניתן לנו לארגן כוח החיצון, שזאת הסביבה. לכן נעשתה השבירה, כדי שאנחנו, כל אחד, יוכל לבנות לעצמו את הכוח החיצון להתקדמות, וזאת הקבוצה. ואם לא בונים אז לא מתקדמים. וזה עוד מילא, ברוב המקרים אני משתמש בחברה לצורך האישי שלי. זאת אומרת, לא שאני בונה את החברה לידי שהיא תמשוך אותו קדימה, אלא אני משתמש בחברה כדי לנצל אותה באיזה מטרות אגואיסטיות שלי. כאן צריכים לעשות חשבון. אבל איך שלא יהיה, שאנחנו נדע, להתקדם אפשר רק על ידי כוח החיצון, כי כולנו רצון לקבל גמור. וכוח החיצון זאת הסביבה, שהיא, לכן, על ידי שבירת הכלים, כך מתוארת לפני. אם אני רוצה להתקדם אני צריך לבנות אותה בצורה כזאת שהכוח הזה החיצון, כביכול חיצון, יקדם אותי. [חלק א, ד24]
2. קטע לדיון*** קודם כל "סוף מעשה במחשבה תחילה". אני תופס את הצפון, את הנקודה הסופית, בורא. אני צריך להיות דבוק בו. אני צריך לעשות נחת רוח לו, אז אני אהיה דבוק בו לפי השתוות הצורה.
אז הוא המטרה, הוא הסיבה, הוא הפעולה, הכול אליו. כל היתר, חוץ ממנו, גם כן אני משייך לו. אם אני לא מכוון "ישראל, אורייתא, קודשא בריך חד הוא", הפעולה היא לא יוצאת. אז אני קודם כל תופס אותו ולעומתו כך, מה אני צריך עוד להוסיף לזה כדי לקיים את מה שאני רוצה. זאת אומרת, לנגוע בו, להיות עימו באיזה מגע, אולי אפילו בדבקות במשהו. קודם כל, הוא.
ואחר כך מה? כדי לכוון את עצמו, את עצמי אליו באותו תדר, באותו כיוון, אני חייב איזה מערכת, שאני אוכל להיות מכוון אליו, כי אותו אני לא רואה. המערכת הזאת שהיא תעזור לי לבנות יחס, שאני שולח דווקא אליו את המבט שלי, את היחס שלי. המערכת הזאת זה נקראת קבוצה
3. שיר 4. קטע לדיון*** יש כאן בורא (שרטוט). יחס אליו צריך להביא אותי לקבוצה. וכאן זה אני. וצריכים לבנות את צורת היחסים האלו בצורה נכונה, "ישראל, אורייתא, קודשא בריך הוא, חד הוא". איך הבורא משפיע עלי, איך הוא משפיע על הקבוצה? באור מקיף. איך אני משייך את עצמי לקבוצה? בדיוק באותה צורה שאני יכול אחר כך דרך זה להגיע לבורא.
מה אני צריך לרכוש בקבוצה? כשאני עולה לקבוצה, נכלל בקבוצה. שאני כבר לא כאן, שאני כבר נמצא בקבוצה. מעלה את עצמי לדרגה שלהם ונכלל בהם, שאנחנו נמצאים יחד. אז איך מזה אני מעלה הלאה יחד עם הקבוצה, בתוך הקבוצה, את הדרישה שלנו לבורא? איך כל הקבוצה עובדת יחד ואנחנו יחד מעלים את היחס שלנו לבורא ומקבלים ממנו? כל זה אנחנו צריכים לברר, אבל חוץ מזה אין כלום. אבל רק את השלושת דברים האלה, זהו. [ח. אחרון, ד46]
עיר 5. קטע לדיון*** ברוחניות, רצון שלי הוא לא נעלם, הוא חייב להיות כל הזמן כי בלי רצון, אם הוא מתבטל, אז מתבטל התענוג, הרגשת התענוג. בעולם שלנו זה ככה. איך אנחנו עושים את זה ברוחניות? למה הרוחניות היא נקראת נצחיות? ששם הוכנו לנו כלים אחרים. שאני נמצא בחיסרון לא מתענוג שמגיע אלי, נגיד מים, אלא מי נתן לי את התענוג ולשם מי אני ממלא את עצמי כדי למלא את בעל התענוג, זאת אומרת הבורא.
יוצא שאני בקבלת התענוג לא חושב למלא את עצמי, כי אחרת הכלי שלי היה נגמר מיד, אלא אני רוצה למלא את הבורא בלבד, ואז הכלי שלי נשאר ריק. אבל אני נהנה בכלי הזה? לא, אני לא נהנה. נקרא שהוא "מתמלא" ואני נהנה בו, אבל סיבה שאני נהנה בו זה כדי ליהנות את הבורא.
שיר 6. קטע לדיון** על התקדמות בצורה אישית, שכל אדם ואדם צריך לחשוב ולהשתוקק, להידבק בבורא על ידי כל האמצעים שנמצאים לרשותו. מצד שני כתוב, שזה עבודה קבוצתית, חיבור, "כאיש אחד בלב אחד", עד "ואהבת לרעך כמוך", שכל התורה היא המדרגות של קניית מידת האהבה. וקשה לאדם לשלב שני דברים האלה יחד, התקדמות אישית עם ההתקדמות בתיקון הכללי. אבל זה היינו הך.
וכאן זה הבעיה, איך שאנחנו נוכל לשלב את זה יחד. שברגע שכל אחד חושב על המקום שלו, עבודה שלו, התקדמות שלו, הוא מיד מעביר את זה לעל מנת להשפיע, שזה נקרא מימוש קבוצתי, כללי. ושזה לא יתבלבל ולא יישאר במצב שחושב לממש את זה בעצמו. זה לא ניתן.
שיר לסיום!!! 
שבוע טוב ומטרתי לכולם!!!!!!!
אינדקס 