"...כבר אמרתי בשם הבעש"ט. כי קודם עשיית המצוה, אין לחשוב כלל בהשגחה פרטית, אלא אדרבה, צריך האדם לומר: "אם אין אני לי מי לי". אבל אחר המעשה, מחוייב האדם להתישב בעצמו, ולהאמין שלא מכוחי ועוצם ידי עשיתי המצוה, אלא רק מכח ה', שכן חשב עלי מכל מראש, וכן הייתי מוכרח לעשות.
כמו כן הסדר במילי דעלמא, כי שקולים הם הרוחניות והגשמיות, לכן טרם שאדם יוצא לשוק להרויח דבר יום ביומו, צריך הוא לסלק מחשבותיו מהשגחה פרטית, ולומר אז: "אם אין אני לי מי", ולעשות כל ההמצאות שעושים הגשמיים, בכדי שירויח מעותיו כמותם.
אולם בערב, כשבא לביתו ושכרו אתו, ח"ו מלחשוב שבריבוי המצאותיו, עשה את הרווח, אלא אפילו היה מונח במרתף כל היום גם היה מצוי שכרו בידו. כי כן חשב עליו השי"ת מכל מראש, וכן מוכרח להיות.
ואע"ג שבשכל החיצון, הם דברים הופכיים, ואינם מקובלים על לב, מכל-מקום, מחוייב האדם להאמין כן, כי כן חקק עליו השי"ת בתורתו, מפי סופרים ומפי ספרים…"
השאלה : מה מוסיף לנו בהתחלה להגיד ,שהכל תלוי בי ובסוף להגיד ,שבעצם הכל היה מתוכנן מצד הבורא ?
איך אני מחבר שני דברים האלו יחד ? לפני שהוא מסביר
מה זה נותן לאדם ?
איזה משחק ישנו כאן מצד הבורא ?
מה אני מישב ,או ,לאיזו דרגה אני מגיע לתפיסת המציאות , אם אני בהתחלה אומר ,דווקא ,שהכל תלוי בי ואני חייב לעבוד ולעשות את המעשים האלו , לעבוד כל יום קשה מאוד ,כדי בסוף היום להגיד ,שמראש היה צריך להיות כבר ככה ?
נגיד ,אני הולך לאיזו מכונה מתקן אותה ובסופו של יום , אני מגלה ,שהיא שבורה עד כדי כך ,שאי אפשר לתקנה . היום הלך , לא הרווחתי כלום , נעשיתי עייף , מיואש , אז , מה אני צריך להגיד ? - שכל זה מראש היה הוכן לי , כן ? אז ,מה הוא הרווח כאן ?
משתדלים למצא סיבה ,למה זה כך מסודר לנו
זאת אומרת ,אנחנו נמצאים בתפיסת המציאות ,לפי הציר הזמן ודרך חמישה חושים שלנו ולא יכולים לעכל מערכת ,שהיא פועלת באמת , מערכת העליונה .
מה זאת אומרת מערכת העליונה - זה אותה מערכת ,שאנחנו נמצאים , רק ללא ראיית הקשר בין הדברים וללא הבנה ,שהיא קיימת קבועה , נצחית וסוף , התחלה ואמצע הכל מחובר יחד , לכן, רק כלפינו יש התחלת העבודה , אמצע וסוף ומערכת עצמה היא נמצאת במצב השלם וכדי לעלות אותנו למצב השלם בזה ,שאנחנו נשנה את הכלי תפיסה שלנו , שאנחנו נתחיל לגלות יחס חדש לעולם , לראות אותו בצורה אמיתית , לכן ,אנחנו צריכים להכנס לכאלו פעולות :
שמצד אחד ,אנחנו צריכים להגיד ,וודאי ,שאין עוד מלבדו , טוב ומטיס והכל כבר נמצא בגמר התיקון ואין לי בכלל מה לחשוב ,לא על היום שלי , לא על החיים שלי , לא על כל הגלגולים שלי - על כל כבר מראש חתום
אלא ,כאשר אני נותן היגיעה , אז ,כאן אני מגלה את החסרון , אני מגלה את התנאים לגלות את המצב הנכון
"...וזהו סוד היחוד "הוי' אלקים", שסוד הוי', ה"ס ההשגחה הפרטית, שהשי"ת מהוה את כל, ואינו צריך שיושבי בתי חמר יעזרו לו. ו אלקים, בגמטריה הטבע, אשר האדם המתנהג על-פי הטבע שהטביע במערכות שמים וארץ הגשמיים, ושומר חוקם כמו שאר הגשמיים; ויחד עם זה, נמצא מאמין בשם הוי', כלומר, בהשגחה הפרטית, נמצא מייחד זה בזה, והיו לאחדים בידו, ועושה בזה נחת רוח גדול ליוצרו, ומביא הארה בכל העולמות.
שז"ס ג' הבחינות: מצוה, עבירה, רשות. אשר המצוה היא מקום הקדושה. העבירה היא מקום הס"א. ורשות שאינה - לא מצוה ולא עבירה. היא מקום המערכה שעליה נלחמים הקדושה והס"א. בהיות האדם עושה דברים הרשותיים, ואינו מייחד אותם לרשות הקדושה, נופל כל המקום הזה לרשות הס"א. ובהיות האדם מתחזק לעשות במילי דרשותא, יחודים כפי כחו, מחזיר הרשות לגבול הקדושה.
ובזה פירשתי מה שאמרו חז"ל: "מכאן שנתנה רשות לרופא לרפאות". פירוש, אע"ג שהרפואה ביד ה' בלי ספק, ותחבולות אנושיות לא יזיזהו ממקומו, מכל-מקום הודיענו התורה הקדושה: "ורפא ירפא", להודיעך שרשות הוא, שהוא מקום המערכה בין מצוה לעבירה כנ"ל. אם כן הרי מחויבים אנו מצד עצמנו, לכבוש תחת הקדושה את "רשות" הזה; והכיצד נכבשת? אלא בהיות האדם הולך לרופא האומן, והרופא נותן לו תרופה בדוקה המנוסה אלף פעמים, ואחר שזכה לקבל הרפואה הבריא, אז מחוייב להאמין שבלעדי הרופא, היה השי"ת גם-כן מרפא אותו. כי כבר קצוב חייו מכל מראש, ובמקום לשיר ולשבח את הרופא האנושי, הרי הוא מודה ומשבח להשי"ת, ובזה כובש את הרשות תחת גבול הקדושה.
ועל דרך זה בשאר דברי "הרשות". ובזה הולך ומרחיב גבולי הקדושה, על דרך שהקדושה מתרחבת בכל שיעורה, ופתאום רואה עצמו וכל קומתו עומד וחי בהיכל הקודש, כי כל-כך נתרחבה הקדושה וגבוליה, עד שהגיעה למקומו עצמו. והבן זה.
כל האמור בארתי לכם כבר כמה פעמים, מפני שענין זה, הוא אבן מכשול לכמה בני אדם, שאין להם קבלה מבוררת בהשגחה פרטית,..."
שלא מבינים ,שצרייכים לתת היגיעה , למרות שהכל חתום מראש , כי אנחנו ,בעצם ,מתקנים כלים שלנו ...העולם קבוע , המציאות קבועה , אנחנו יכולים לראות רק ע"פ כלים שלנו . זאת אומרת ,סה"כ רק לתיקון כלי קליטה אנחנו צריכים ולזה כל המאמץ שלנו ואם אדם יודע את זה ,אז ,הוא מכוון את עצמו נכון , זאת אומרת ,הוא יודע ,מה צריך להשתנות בו ? - תפיסת המציאות , היא העיקר ,שצריכה להשתנות ולכן מגיע לכל העבודה שלו בהבנה , שאני עושה את זה ,כדי להבין , להרגיש , לראות את העולם האמת , צורה האמיתית של המציאות , יותר ויותר , ששם אני מחבר קדושה וקליפה , עבר , הווה , עתיד , מצווה , עבירה , רשות - כל הדברים האלו יחד , שזה הכל מתראה כך כלפי , שהם מנוגדים , הפוכים ואפילו ,שמוחקים זה את זה ,ואני צריך להגיע למצב , ,שהם יהיו ,דווקא ,תומכים זה בזה
"...ו"עבדא בהפקירא ניחא ליה", ובמקום עבודה רוצה ביותר לבטוח; ועוד יותר חושק לבטל הקושיות מאמונתו,..."זאת אומרת , מה הכי טוב לאדם , להגיד הכל בידי שמיים , ברוך ה' , יש מישהו מלמעלה ואז ,מה שיקרה בעולם הזה שיקרה , זה הבורא מנהל את הכל , ומי אני מה אני ?
אני עושה משהו ,שמוטל עלי לעשות , זה לא שאני לא עושה כלום , אלא בוקר , צהריים , ערב אני עושה איזו פעולות ,שזה רצון ה' , שאני מקיים וכלום חוץ מזה . יותר מזה אין מה לעשות ,ואדם מרגיש את עצמו בבטחון , שבעצם ,אם לא עולם הזה, אז ,העולם הבא הובטח לו וכך מתקיים .
זה ,מה שהוא אומר ,שרוצים לברוח מהיחס הנכון ולהסתתר באיזו פינה
"...ולקנות לעצמו אותות ומופתים שלמעלה מהטבע, ולכן נענשים ודמם בראשם. כי מחטא אדה"ר ולמעלה, המציא ה' תיקון לחטא זה בסוד היחוד הוי' אלקים,..."כי ,לפני החטא הכל היה מסודר בצורה החלטית , יחס בין האורות לכלים היה לפי הנוסחה הפשוטה - מסך היה באמצע , ואחרי החטא ,כבר אין מסך ,הוא נעלם ויש ביניהם חושך , לא יכולים אור וכלי להתחבר ביניהם ואנחנו צריכים באמצע לעשות ביניהם קשר .והקשר הזה הוא למעלה מהדעת , שחשבון יהיה תמיד למעלה מכלים המקולקלים , בע"מ להשפיע
"...על דרך שבארתי, וז"ס: "בזעת אפיך תאכל לחם", ומטבע האדם, שמה שמשיג על-ידי רבוי כוחותיו, קשה לו מאד לומר, שמתת השי"ת הוא. ממילא יש לו מקום עבודה, להתאמץ באמונה שלמה בהשגחה פרטית, ולהחליט שאפילו בלי עבודתו היה משיג כ"ז. ובזה הולך ונמתק עוון זה.
ולכן, אחר שידעת וכתבת, שהטבע הוא תנאי מהשי"ת כנ"ל, איך נסתפקת שוב לעבור לפעמים חלילה, על תנאי והיה בעבור מה שיהיה. ועובר תנאי השי"ת, ודאי לא יצלח בלי ספק, כי אינו מיחד ה' בהוי' אלקים…"
כי מרגיש, שהוא תלוי בזמן , כי סה"כ מה מבטל חיבור בהויה אלוקים ?
הוא מבטל זמן בין עבר ועתיד , שהזמן נעצר , מגיע להכרתנו תמונה אחת שלמה
"...ו"האומר אחטא ואשוב אין מספיקים בידו לעשות תשובה". ועוד, למה לו נסיונות, בעת שיש פעולות מעשיות, וגם אני מבין, מהיכא תיתי לחשוב, שאין צריך לקבוע את ההשגחה הפרטית, וכבר הזהרתי ע"ז פעמים רבות…"שלא לברוח לכל מני פעולות חצוניות ושם לראות מקום המסתור , שאפשר שם להסתתר ולהגיד הכל בסדר , אני אהיה כמו כולם , מה שצריך להיות יקרה , הרי כתוב ,שהכל יקרה ,אז ,סה"כ אני צריך רק לחכות .
אם אדם עושה חשבון , שמשהו ישתנה חוץ ממנו - זה כבר קליפה .
אם הוא מחכה שאיכשהו דברים יקרו בעולם ואז הוא מתחיל לעבוד , להתערב בעניינה עולם , בתיקון שלו , של העולם - זאת קליפה
"...ומה שכתבת בענין המשפט להצטער על המשכה הבשריית. זה ודאי חיוב הכרחי, ואם איש חיל אתה, אין לך בכל היום, ותמיד לא תמצא בשעת בדיקה איזה כתמים. כלומר, שגם אתה עזרת באפס מה לגמר הזה. ומכל שכן בשעת כעס, וכן בשעת קנאה ובהרגש גאות וכדומה,..."שהם הסימנים ,שאדם עדיין נמצא בפצול הזמן
"
...שכל אלו הם כתמים הבאים מרקמי רעיונות, שכחי ועוצם ידי יש בקניני ורכושי. אולם צריך אומנות גדול שלא לפול מחמת זה בהתרשלות עבודה, כי לא יוכל להרגיז את היצר טוב, על יצר הרע, ולומר: "אם אין אני לי מי לי" וכדומה, כמ"ש: "וכסיל מתעבר ובוטח", אלא כמו שכתבתי בשם הבעש"ט לעיל, וכל הנ"ל הם חוקים קבועים לא יבטלו ח"ו, והם נצחיות.
וצריכים להבין בזה, שלא מחשבותיו מחשבותינו, ולגבי השי"ת, אין כלל ענין ההופכיות במציאות, וכל זה הוא ההערכה כלפי חמשה חושנו. וכן יש להבין שכל האותיות והצרופים מצדינו מתאוים, ומפי עליון הכל נכלל בשתי צורות. דהיינו, בחינת נייחא ובחינת רוגזא שסובבים בכל מקרי העולם. כי נייחא כוללת המנוחה וכל תענוגיו.והרוגזא כולל כח התנועה, וכל... וכל תנועות... חדוש הבריאה. שז"ס: "יוצר אור ובורא חושך... "זאת אומרת ,אם אנחנו רוצים לגלות מציאות הנכונה ,עלינו נכון לגשת לכל רגע ורגע בחיינו :
,שמצד אחד אין לנו כאן לגשת לשום דבר , כי הכל הוא נמצא בצורה קבועה , כולל אותי בזה , שאני נמצא במצב המתוקן והעולם לא זקוק לשום מאמץ
אלא ,הוא נראה לי ,שנמצא בתנועה ושבור ובכלל , במקום עולם הרוחני אני רואה מציאות הגשמית - זה הכל כדי לעזור לי לשנות את התפיסה שלי , שכל החושים שלי ישתנו ויביאו לי תפיסה חדשה , שהיא לא רק בזה ,שאני אראה במקום מה שאני רואה עכשיו, יחסים חדשים בין חלקי המציאות , ,שעכשיו אני לא תופס אותם , אלא ,שאני אתפוס אותם לא לפי הזמן .
ושמערכת ,שאני מגלה , היא כל הזמן תגלה לי את עצמה ( לפי התכונות שלי הבאות ומשתפרות ) יותר ויותר נצחית , קבועה , שפועל שם רק רצון אחד , כוח אחד ולכן היא לא משתנה ואני מגלה מציאותי שם
שאלה : באיזו כוונה אנחנו צריכים לגשת לחיים ?
מה בכל רגע ורגע בחיים יהיה בי כהכנה לחיות נכון ?
איך להתיחס למציאות , למה שנמצא לפני ?
זז הכל ואני זז , למה שאני צריך להשקיע הרבה כוחות , פעולות למיניהם , במיוחד יש לנו שאלות כאלו ,מתי שאני צריך לתת כוח , היגיעה , כי אז הגוף שואל בשביל מה ?
כאן אני צריך לעבור בשביל מה גשמי לבשביל מה רוחני , שאני עושה את זה לא כדי להרוויח , לא כדי להצליח , לא כדי להביא את עצמי למצב הנכון , כי אני נמצא במצב הנכון האמת , אלא , אני צריך לעשות את זה , כדי לגלות תכונות החדשות , מתוקנות ,שבהם אני אגלה את הקשר שלי עם הבורא ונעשה לו נחת רוח .
איך אני בונה את היחס שלי לזמן , לפעולה , לתחילת העבודה וסוף העבודה , לשכר בחיים שלי , בכל רגע ?
שאלה : איך אני שהולך מפרוד בסביבה שלי , שהבורא הביא אותי לשם ונתן לנו משבר שם , שבירה ,ריחוק , ניתוק כל מני חשבונות ועוד נגלה חשבונות גדולים , ממש שנאה גדולה ,כמו לתלמידי רבי שמעון .
איך אנחנו במערכת בינינו מתקנים יחוד הויה אלוקים , תחילת המעשה , אמצע מעשה , סוף המעשה ומגיעים למצב האמיתי ,הקבועה , השלם ?
איך אנחנו בקשר בינינו , כאשר מתקנים את הקשר בינינו "מה ששנוא עליך על תעשה לחברך" , "ואהבת רעך כמוך" , ערבות , איך אנחנו מתקנים יחוד ההויה אלוקים ?
שדווקא שם זה נתקן , מה הוא הקשר ? סה"כ זה מתבטא בתפיסת המציאות
שאלה : מתוך כל העבודה שלנו בעולמנו ( במקום עבודה , בבית , בכל מני צורות - הולכים לרופא וכו' ) כל העבודות האלו הן ,בסופו של דבר ,כדי לתקן את הקשר בינינו , שאני עושה את זה הכי קל , הכי קצר בקשר בינינו בעשירייה . זאת אומרת ,התקשרות בינינו בעשירייה , היא מכסה כל הצורות של העבודה שנתנה לאדם , שמזדמנת לאדם ,בכל מני צורות שבעולם הזה , ממש ככה . לכן ,אם אני בונה קשר נכון בינינו , אני בזה מגיע לשינוי התכונות שלי כך , שהעולם הוא הופך להיות מערכת קבועה , שלמה , נצחית ואני לא זקוק ,בעצם ,לשום פעולות חצוניות , אלא ,רק בפעולה הזו - הקשר בינינו , לכן ,זה נקרא כלל גדול בתורה , שבעצם ,בזה אתה מכסה את הכל.
איך זה קורה בפועל ,שאנחנו עובדים על להעמיד את הקשר בינינו בצורה נכונה , שמתוך הקשר הזה אנחנו מכסים כל העבודות אחרות שבעולם הזה ?
שבסופו של דבר רק המערכת הזאת אנחנו בונים ובה אנחנו קיימים וזה , מה שמתגלה כהעולם הקבוע , הקיים , השלם
זאת אומרת, כל החיים נתנו לנו ,כדי שאנחנו נקנה חושים חדשים , רוחניים ,אלו ,שעובדים בהשפעה ולכן תופסים מציאות האמיתית בלי להכניס הפרעה משלנו ולראות אותה מעוותת ,במקום לראות עולם אין סוף ,לראות עולם הזה .
אז ,אם אנחנו מגיעים לקבוצה ושם אנחנו מתעסקים בחיבור בינינו הנכון , אנחנו בזה משנים את הכלי קליטה שלנו בצורה קצרה ביותר , הישרה ביותר , המועילה ביותר , לכן ,כדאי לנו לעסוק ,דווקא ,בזה , כדי לשנות את התפיסה שלנו ולראות מציאות ,שגם כן נמצאים בה עכשיו , אבל ,במקומה מתארים לעצמנו משהו מעוות מאוד
אינדקס 