סיכום משיעור בוקר 03.06.2015 חלק א' ( מאמר "ג' קוים" ) 31 דקות

"...וענין קו ימין וקו שמאל נוהג אפילו בזמן עבודה של הכנה,..."


מאיפה בא לנו ימין ושמאל ?

כי השפעה מלמעלה , הבורא ,שברור שנמצא במציאות ,וממנו בא .

מתי באה השפעה מלמטה או מהיד שמאל ?

מתי שקיים הנברא . מפני שמטרת הבריאה להביא את הנברא לדרגת הבורא , אז , צריכים לגדל אותו וכדי לגדל אותו ,אז ,צריכים כל הזמן לנהוג בו ( כמו עם האוטו ) ,לתת השפעה ולראות תגובה וכו' ,עד שאדם הזה מגיע להבנה , הכרה , כוח הכבורא . לכן ,יש לנו ימין מצד הבורא , שמאל מצד הנברא והאמצע ,שזו התוצאה , שהוא , האדם הזה , נמצא במשהו דומה לבורא . מזה באים ג' קווים בעצם .

אנחנו רואים את זה אפילו בעולנו : עד כמה שאני מלמד ועד כמה שתלמיד מגיב ובסופו של דבר מגיע לאיזו השתוות , לאיזה מצב ,שדומה לאותו חומר



"...וענין קו ימין וקו שמאל נוהג אפילו בזמן עבודה של הכנה, היינו אפילו בעוד שטרם זכה האדם להכנס להיכל המלך. כי כדי להכנס להיכל המלך מוכרח האדם לזכות לבחינת לשמה, כמו שמובא במסכת אבות (פרק ששי): "רבי מאיר אומר כל העוסק בתורה לשמה, זוכה לדברים הרבה וכו', ומגלין לו רזי תורה", אז נקרא שהוא נכנס בהיכל המלך.

ושם ברזי תורה מתחיל הענין, של קו ימין הנקרא חסד, וקו שמאל הנקרא גבורה כמו שכתוב ב"פתח אליהו": "חסד דרועא (יד) ימינא, גבורה דרועא (יד) שמאלא". שרק בבחינת רזי תורה, מתפרשים כל הענינים האלו, על דרך האמת. אבל מטרם שהאדם זכה לצאת מאהבה עצמית, ולזכות לעשות הכל בעל מנת להשפיע, הנקרא לשמה, הגם שהאדם לומד את כל אלה הענינים, כמו שהם, אבל הם רק בבחינת שמות בלי שום ביאור, היינו שאין לו שום השגה באלו הדברים שלומד, כי אין לו שום ידיעה בהחומר של השורשים העליונים, המכונים בשם שמות הקדושים או ספירות ופרצופים.

וניתן לנו ללמוד את הדברים העליונים, המכונה חכמת הקבלה, הוא רק בדרך סגולה, משום שהם יכולים להביא לאדם, רצון וחשק, להדבק בהבורא, מחמת קדושת הענינים, שמדברים משמות הקדושים. מה שאם כן בתורה הנגלית, הוא צריך להאמין שכל התורה כולה, הוא שמותיו של הקב"ה, נמצא שהענינים האלה הם יותר מסוגלים (כמבואר בספר מתן תורה).

וכשאדם לומד את הדברים העליונים בכדי שתביא אותו לידי התקרבות להקדושה, זה מביא לידי קירוב המאורות. שענינו הוא, שיגרום לו הלימוד הזה, שיזכה על ידי זה לבוא לכוון כל מעשיו שיהיו בעל מנת להשפיע, וזה נקרא עבודה בבחינת הכנה, שמכין את עצמו שיהיה מוכשר להכנס להיכל המלך, ולהדבק בו יתברך…"


פעם היית תקופה ,שהיינו צריכים לעשות כל מני פעולות ...היו חייבים לעשות עינויים על עצמנו , להגביל את הגוף ולהביא אותו למצב , שממש נמצא בהגבלות גדולות מאוד ואחר כך , בגלל התפתחותו של הרצון לקבל ,כבר אי אפשר היה ע"י סיגופים גופניים להגיע לתיקונים וחכמים עשו תיקון , שרק ע"י המאור מחזיר למוטב אנחנו יכולים לעבוד , לתקן את עצמנו



"...וגם כאן בעבודה דבחינת [הכנה] אנו לומדים תיקון קוים, הנמשכים בבחינת ענף ושורש. הנה ימין נקרא חסד, והוא בחינת חסדים מכוסים, שהיא הבחינה למעלה מהדעת, והוא נקרא בחינת "כי חפץ חסד", שאינו צריך לשום דבר, אלא הוא שמח בחלקו, ממה שיש לו, ואומר כמה שנתנו לו משמים מתנה, שיהיה לו אחיזה בתורה ומצוות, די לו.

והגם שהוא רואה שהוא מקיים התורה ומצות רק מבחינת החינוך, שחינכו אותו כך, והחינוך הזה לא חשוב אם חינכו אותו בזמן שהיה קטן, או שחינכו לו בזמן שכבר היה גדול בשנים, לא חשוב, אלא כל תחילת עבודה מתחיל מחינוך; וזה עוד לא נקרא קו ימין, כי לא שייך לומר ימין אלא בזמן שיש לו שני קוים אז אומרים הראשון נקרא ימין והשני שמאל.

אלא אח"כ, כשיש לו בקורת והוא מתחיל לעבוד על חשבון עצמו, והוא רוצה אז לדעת מה מטרתו בחיים, וכשהוא משתוקק למה שהוא, הוא עושה חשבון לעצמו, אם על ידי השתוקקות זו, הוא יגיע לאיזה מטרה ובעיקר, מהו מטרת הבריאה, ורואה שכתוב בכל המקומות שהיא, להטיב לנבראיו, והוא רואה שעוד לא מרגיש שום טוב והעונג, ושואל לעצמו, אם כן למה הוא לא מרגיש את הטוב והעונג של מטרת הבריאה, אבל על זה הוא רואה תירוץ, שצריכים מקודם לבוא לידי השתוות הצורה ורק אח"כ יכולים להגיע לידי הרגשת טוב ועונג.

ובכדי להגיע לבחינת השפעה הנקרא השתוות הצורה אז עבודה שלו הוא בדרך חקירות ובדיקות אם באמת, הוא הולך על המסלול של אהבת הזולת, אחרת לא אפשר להגיע לידי דבקות בה' הנקרא: "הדבק במידותיו, מה הוא רחום אף אתה רחום".

ואם הוא רואה אז שהוא נמצא עדיין באהבה עצמית ועוד לא זז כמלא נימא ממצב שיפלותו, אזי הוא בא לפעמים לידי יאוש. ויש לפעמים שלא לבד שלא הלך קדימה, אלא הוא מרגיש שהלך אחורה. ובזמן כזה, קשה לו לקיים תורה ומצוות בשמחה, אלא להיפוך, רק בעצבות הוא נמצא כל הזמן, ואז לפעמים עולם חשך בעדו, כי העצבות מביא לו, הרבה מחשבות ורצונות, שהם ממש נגד המטרה שהוא רוצה להגיע, המצב הזה נקרא קו שמאל, כי דבר הצריך תיקון נקרא שמאל.

ואז כשאדם כבר בא לקו שמאל, והוא רואה את מצבו, איך שהוא ריקן מכל, אז הוא צריך לעבור לקו של ימין. כי בזמן שיש לו שמאל אז שייך לומר ימין, וימין נקרא שלימות, כנ"ל, שמטרם שיש לו שמאל, הוא נקרא סתם קו, מטעם שאי אפשר להיות ימין בלי שמאל, לכן עכשיו הקו הראשון שהוא בחינת שלימות, הוא חוזר עכשיו לקו הזה, משום שכאן הוא הבסיס, שממנו בונים כל הבנין הנקרא בחינה שהוא למעלה מהדעת, כיון שיש לו עכשיו דעת שרואה את מצבו האמיתי, שאין לו שום דבר אחיזה ברוחנית.

דהיינו מצד השכל הוא כולו חושך, בא עתה הזמן ללכת למעלה מהדעת, ולומר: "עיניים להם ולא יראו, אזנים להם ולא ישמעו" וכו', אלא שש ושמח בזה שהוא זכה לקיים מצוות ה' אשר צוה לנו על ידי משה רבנו עליו השלום. ואף על פי שלא מרגיש בזה שום טעם והבנה, מכל מקום למעלה מהדעת הוא מאמין שזהו זכיה גדולה לו בזה שהוא יכול לקיים מצות ה' בפשיטות, מה שיש אנשים אחרים, שגם את זה אין להם, והוא מאמין שהכל בא מן השמים, ולאחרים נתנו רק להנות משטויות מה שמותאם, לבהמות ולחיות וכדומה, ולו נתנו, מחשבה ורצון לראות איך שכל החיים שלהם הוא שטות והבל.

לכן הוא מחשיב את המתנה זו "כמוצא שלל רב", והוא נמצא תמיד בהתפעלות גדולה מחמת חשיבות זו, וזה חשוב אצלו כאילו זכה להמדרגות הכי גבוהות, אז נקרא זה קו ימין שלימות, משום שדוקא ע"י זה שהאדם בשמחה יש לו בחינת דבקות בה', כמו שאמרו חז"ל: "אין השכינה שורה אלא מתוך שמחה", והיות שהוא נמצא עכשיו במצב של שלימות אז יש לו מקום במה לשמוח…"


אנחנו לא כל כך מודעים , שכל האכזבות , תחבולות , מכשולים ,שאנחנו מרגישים ,זו הזמנה ללכת למעלה מהם ולהרחיב את החלק ,שנמצא למעלה מהטבע שלנו , למעלה מהשכל ורגש שלנו , שבו אנחנו נתחיל אז לקבל השפעה עליונה , בו אנחנו נתחיל לגלות מרחב הרוחני וזה הכל מלמעלה מהדעת , מרצון לקבל . לכן ,כל הבלבולים אכזבות , קושיות ,שאנחנו מרגישים בחיים שלנו ,כולל מה שכל האנושות מרגישה בכל החיים שלנו - זה הכל רק כדי לדחוף אותנו לאותם פעולות הכרחיות ,שאנחנו נברח למעלה מהדעת , שנוכל לבנות אזור הזה , מקום הזה ,ברצון שלנו ,שהוא נמצא למעלה מהגבלות מהעולם הזה ואז הרצון הזה יהיה מסוגל לקבל , מה שנקרא , העולם הבא .

זאת אומרת ,כל הרגשות ומחשבות בלתי נעימות הם סה"כ דוחפים , דוחפים אותנו להחלטות , שחייבים להתקיים למעלה מהם , שאין ברירה חייבים לצאת לגישה חדשה למציאות למעלה מהשכל ורגש שלנו , בהשפעה , בחיבור , בניגוד למצב הנוכחי ואז אדם מתחיל להרגיש ,שיש כאן מרחב חדש , שבו אפשר לחיות . כך מתחיל להכיר מה זה למעלה מהדעת



"...לכן אפילו בזמן ההכנה, יש מקום שיכול לקבל הארה מלמעלה, אעפ"י שאינו יכול להיות אצלו הארה זו בקביעות, מכל מקום קצת קשר עם רוחניות הוא רווח גדול, כי כל מגע שיש ברוחניות, אין האדם מסוגל להעריך את זה.

והקו הימין הזה נקרא "אמת", מטעם שהשלימות נבנה על בסיס של אמת, היינו שאינו אומר שיש לו רכוש גדול בתורה ומצות, היינו הרגשה והשגה והבנה, אלא שאומר כמה שיש לו, זאת אומרת, כמה שנותנים לו מן השמים, אפילו שמרגיש שהוא נמצא במצב יותר גרוע, מכפי מה שקבל מצד החינוך, מכל מקום הוא מחשיב זה למעלה מהדעת, שזוהי חשיבות גדול אצלו, שזכה שיהיה לו קצת מגע עם רוחניות.

וכשהוא עובד על זה, היינו שיסתפק במיעוט ושיהא שמח בחלקו, ורוצה לתת כבוד לתורה ומצות כאילו היה מרגיש טעם, בבחינת ידיעה והרגשה אמיתית שאז גם הגוף מסכים לעבודה זו, שזה נקרא, ש"גם אויביו ישלים אתו", מה שאם כן כשהוא צריך לעשות למעלה מהדעת אז הגוף מתנגד לעבודה זו, לכן נקרא זה "עבודה של אמת", היינו שרואה את מצבו האמיתי, ומכל מקום הוא מתגבר על זה, כאילו היה זה בידיעה, זה נקרא קו ימין.

וכל זה הוא מטעם שרוצה לתת כבוד לתורה למעלה מהדעת, והגם שנראה כאילו הוא בונה זה על בנין של דעת, שהוא אומר שיש הרבה אנשים שאין להם שום שייכות לתורה ולמצות, אם כן השכל מחייב שיש לו כבר עם מה לשמוח, כיון שיש לו רכוש ולאנשים אחרים אין רכוש כזה, זה נכון, אבל להגיד שזה הוא דבר חשוב שכדאי לשמוח עם זה, הוא צריך כבר לבחינת מעלה מהדעת. וזה נקרא "שמחה של מצוה", היינו שבנוי על יסוד של אמונה, ואז הוא יכול לשיר ולרקוד, והכל אמת, משום שהוא למעלה מהדעת…"


שאלה : איך זה יכול להיות ,שיש קו ימין וצד שמאל ובטרם שיש לו קו שמאל ,הוא סתם קו ?

תשובה : אם יש רצון לקבל , שמגיע למצב ,שהוא מתפתח לדרגת המדבר ודרגת המדבר היא כבר מחייבת , מזמינה בתוך רצון לקבל תגובות כלפי שאלה : מי אני , מה אני , מה טעם בחיים , מהות החיים , מטרת החיים ? הרצון לקבל הזה הוא נמצא מול הבורא , נגד , אחרת הוא לא ירגיש את עצמו כקיים ( או להיות נכלל בתוך הכוח העליון או להיות מחוצה לו ) .

כדי שיהיה קיים ,אנחנו רואים את זה מד' בחינות אור ישר ,הרצון לקבל מתפתח למצב ,שמרגיש שאני הפוך מהכתר ובזה הוא קובע ,שאני הפוך וקיים . לא יכול להיות ,שאני קיים בלי הפכיות , בלי שוני ומזה מתחיל להיות הנברא .

מטרת הבורא להביא את הנברא לאותה דרגה כמוהו , אז , זה שנברא הפוך ממנו , זה כבר יש לך שני קווים . במידה ,שנברא יכול להדמות לבורא ( מבחינה חופשית , בצמצום את עצמו , באור חוזר , בהשפעה לזולת ומזולת לבורא , אז , בצורה כזאת ,בין שני קווים האלה ,כל העבודה של פינג פונג ,אז ,מגיעים לקו האמצעי , תקרא לזה פשרה .

זאת אומרת ,עד כמה שנברא יכול להתמודד עם אותו רצון לקבל , שנמצא בו ולהביא את עצמו לדבקות , להשתוות

תלמיד : אנחנו עדיין נמצאים בקו אחד ?


רב: עד שאנחנו לא שולטים בקו שמאל , אנחנו לא נמצאים בקו , לכן תחילת הקו מתחילה מצמצום , כאשר אני שולט ברצון לקבל שלי ומוכן לעבוד עמו ,לפי השתוות עם ימין ובזה אני בעל הבית

תלמיד : איך אפשר להיות שמח ,אם כל העבודה מתחילה מצד שמאל ?

רב: אני קם בבוקר , כמו בהמה ( לא רוצה כלום, כואב , עייף וכו' ) .

למה נתנו לי כאלו רגשות ?

כדי שיהיה לי קשה לקום . אז , אני כבר מודה לבורא על זה שנתן לי שמאל , שאני עכשיו יכול להתגבר מעליו ולהתחיל לבנות את החלל , את האזור , שנקרא אמונה למעלה מהדעת . לצאת מעצמי , מעלי ושם להתקיים . זאת אומרת ,מאזור הבהמה ( מה שהגוף שלי מרגיש , שיש לי רצונות ומחשבות , שאיתם אני התעוררתי ) עכשיו אני יכול לבנות מעל זה חלל החדש , שבו אני נמצא בהזדהות עם הבורא , בכוח השפעה , בכוח אהבה .

אין את זה מייד , אבל ,אני יכול להתחיל להתגבר ולדרוש מאור והוא בונה בי לאט לאט כאלו מחשבות , רצונות ואז אני מתרומם וקם וכך אני מתעורר ומתעלה מדרגת הבהמה ובונה ברצון החדש שלי ,שעכשיו אני בונה אותו ממש , אני בונה מקום , איפה שאני יכול להיות שותף עם הבורא ( הוא בימין ואני שמאל ובינינו משהו משותף ) .

כך כל רגע ורגע , אם אדם רוצה , הוא רואה שיש לו הזדמנות . הזדמנות במה ? שאני בונה למעלה מהמצב שלי מרחב הרוחני , רצון או אזור , עולם ,לא חשוב איך לקרא לזה , ששם אני רוצה להתקיים למעלה מהמצב הזה ,שאני מרגיש בחושים שלי הגשמיים


תלמיד : אבל פה הוא אומר ,שאני נמצא בשמחה למעלה מהדעת ?

רב: כן , בטח . אלו הזדמנויות ,שאני מקבל , בשביל לבנות מקום הרוחני שלי , כדי לגלות את הנשמה . איך הבורא אחרת יכול לעורר אותך ,אם לא ע"י כל מני הפרעות , השפעות כאלו שליליות ?

מהשפעות חיוביות ממנו אתה לא תראה כלום , אתה תהיה שקוע בזה ואף מחשבה לא תתעורר בך, שום דבר , אתה פשוט תהיה שקוע בתוך טוב , מנותק

תלמיד : בוא תיתן לי הצאה פראקטית ,כאשר אני בא לפה בבוקר, אף אחד לא יכול להיות שמח ?

רב: לא , אתה צריך להיות שמח לפני שאתה בא לכאן , עוד בבית ...ברגע שאתה התעוררת ,אתה צריך להתרגל לעשות חשבון …

תלמיד : מה שדוחף אותי ,שמה שאני עברתי ביום ,אז ,אני בא בשביל להתחבר עם החברים ומקווה שיהיה יותר טוב , אבל , להגיד שבשמחה אני עושה את זה ?

רב: אתה צריך לחשוב ,שכל העולם נמצא בצרות וגם אני וכל הצרות האלו זה יסורי אהבה .

הבורא נותן לנו את הצרות האלו , כדי לעורר אותנו להיות בני אדם , לזכות לפתוח את העולם הנצחי , רוחני עכשיו , בזמן שאנחנו נמצאים כאן , בחיים האלו .

הוא לא יכול לעורר אותך בצורה אחרת . אתה חייב להיות נברא ואתה חייב להיות דומה לבורא . כדי להיות נברא ,אתה חייב להיות הפוך ממנו וכדי להיות בורא ,אתה צריך להיות דומה לו ,אז , אתה צריך להתקיים משתי הבחנות


הבחנה אחת הפוך ממנו זה רצון לקבל , זה לא מתבטל מעולם . הכוונה ע"מ לקבל היא נתנה לרצון לקבל ,כדי שאותה אתה תהפוך לרצון להשפיע ואז ע"י שינוי כוונות אתה נעשה דומה לבורא ואתה מבין גם כל העומק שלו , כל הגובה שלו ,מפני שבכוונה אתה הולך מקצה מינוס לקצה פלוס ואז אתה תכיר כל המבנה הזה בגדול ,שנקרא הויה .

תגיד לי ,ע"י מה יש עוד לעורר אותך להיות דומה לבורא ?...

אני ,כאשר אני מסתכל על כל הבריאה ,אני רואה הגיון ממש אין סופי , חוקים מוחלטים . רק ממחשבה הראשונה : אני רוצה לברוא את הנברא ,שיהיה כמוני , כי המצב שלי הוא הטוב ביותר - זאת המחשבת הבריאה ומתוך מחשבה הזאת של תחילת הבריאה וסוף הבריאה ( שזה באותה נקודה ) ,כל היתר הוא נברא , הבורא לא בודק מה יקרה שם בעולמות ...אין דבר כזה , האור ,שיצא ביום הראשון הוא גומר את כל הבריאה . אתה צריך רק אור ונקודה השחורה "יש מאין" וגמרנו

תודה לאון

לחיים על הסיכום